בג"ץ קבע כי כדי להילחם בתופעת סרבנות הגט והעגינות בה נתקלות נשים יהודיות בחו"ל, משבתי הדין מחוץ לישראל לרוב נעדרים סמכות לכפות גט, אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה על חיוב בגט. די בכך שביה"ד במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, על מנת שביה"ד בארץ יקנה סמכות לכפיית גט
עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, בו נדחה ערעור העותר על החלטת בית הדין הרבני האזורי, לפיה יש לבית הדין הרבני האזורי סמכות לדון בתביעת המשיבה לגירושין כנגד העותר. בני הזוג הם יהודים אזרחי ותושבי אנגליה אשר נישאו בשנת 1978 הן בנישואים דתיים על פי ההלכה היהודית והן בנישואים אזרחיים באנגליה. בשל התערערות היחסים, הם פרודים החל מחודש אפריל 2019. בחודש נובמבר 2021, בעת ששהה האיש בביקור בישראל, הגישה המשיבה תביעת מזונות אישה לבית הדין האזורי ובמסגרתה עתרה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ. בחודש נובמבר 2011, במסגרת תיקון מספר 5 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), נכנס לתוקפו סעיף 4ב1 הקובע תנאים בהם תוקנה לבתי הדין הרבניים בישראל סמכות בין לאומית לדון בעניינם של בני זוג שאין להם זיקה למדינת ישראל. בחודש ינואר 2022, הגישה המשיבה תביעת גירושין לפי סעיף 4ב1 לחוק. כנגד תביעת הגירושין טען האיש כי אין לבית הדין סמכות עניינית, מאחר שלא מתקיימות נסיבות סעיף 4ב1. בית הדין האזורי קבע כי לא נדרשת החלטה פורמאלית של בית הדין הרבני בחו"ל, אלא שהקביעה אותה דורש הסעיף היא קביעה מהותית לפיה על הצדדים להתגרש לפי דין תורה. קביעה זו משתמעת במקרה דנן ממכתב ההבהרה לפיו בית הדין השקיע מאמצים לשכנע את הבעל לתת גט לאשתו, ומהעובדה שבית הדין במנצ'סטר אף ציין במכתב זה שאין סיכוי לשלום בית בין בני הזוג. בסופו של דבר נקבע כי לבית הדין האזורי הסמכות לדון בתביעה של המשיבה לגירושין. ערעור שהגיש האיש על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול נדחה, תוך שנקבע כי לשון החוק אינה דורשת "חיוב" גט או צירוף החלטה לפיה על האיש לתת לאישה גט. במקרה דנן, חוסר היתכנות של הליך "שלום בית" מביאה לכלל מסקנה שיש להפריד בין בני הזוג בגט פיטורין.
לשיטת האיש, בהתאם לפרשנותו הנכונה של הדין, בתי הדין הרבניים בארץ אינם מוסמכים לדון בעניינם של אזרחים זרים אלא אם כן ישנה קביעה של בית דין רבני בחו"ל הקובע שעל הבעל לתת גט. במקרה דנן לא ניתנה החלטה לפיה עליו לתת למשיבה גט.
המשיבה טענה כי משסירב העותר לשתף פעולה עם הליך סידור הגט היא נותרה בפני שוקת שבורה. זאת מאחר שלבתי הדין הרבניים באנגליה אין מעמד מטעם המדינה ולא ניתן לכן לפעול להפעלת סנקציות כופות כפי שניתן בישראל. יש לפרש את סמכות בית הדין הרבני לדון בעניינן של עגונות מחוץ-לישראל בהרחבה.
לעמדת היועץ המשפטי לשיפוט רבני על העתירה להידחות על הסף ולגופה. תכליתה של הקניית הסמכות לבית הדין הרבני לדון לפי סעיף 4ב1 לחוק בתי דין רבניים היא לשחרר נשים מעגינותן. אחד מהמצבים בהם מוקנית הסמכות לבית הדין הרבני בישראל, הוא כאשר בית הדין מחוץ לישראל סבר שהצדדים צריכים להתגרש אך לא הצליח להביא את הבעל להסכים למתן הגט. במקרה דנן, בית הדין במנצ'סטר הבהיר במכתבו את המאמצים הרבים שעשה כדי לשכנע את העותר לתת גט למשיבה שחיה בנפרד ממנו מזה ארבע שנים, ועמד על כך שאין סיכוי לשלום בית בין בני הזוג. די באלה כדי לעמוד בתנאי סעיף 4ב1.
כב' השופטת ר' רונן פסקה כי דין העתירה להידחות על הסף. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת סמכותם של בתי הדין הרבניים בישראל לדון בעניין הגירושין של הצדדים אשר אינם אזרחים או תושבים ישראליים. בשנת 2018 תוקן חוק בתי דין רבניים כך שסמכות בית הדין הרבני לדון בעניינם של יהודים בעולם הורחבה, ונקבע כי בית הדין יהיה מוסמך לדון בתביעת גירושין של אישה יהודייה שאינה יכולה לקבל גט מחוץ לישראל, גם בהיעדר כל זיקה אישית של בני הזוג למדינת ישראל. במקרה דנן אין מחלוקת כי במקום מושבם של הצדדים יש בית דין דתי שניתן לערוך לפניו גט – הוא בית הדין במנצ'סטר. הסעיף העומד במוקד הדיון הוא סעיף קטן (3). סעיף זה קובע שלושה תנאים בהתקיימם ירכוש בית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת הגט: בית דין מחוץ לישראל קבע שהאיש ייתן גט לאשתו, נעשה מאמץ סביר לאכוף את החלטת בית הדין, הגט לא ניתן במשך שישה חודשים. בנוסף, בהתאם לסעיף קטן (ב), לתביעה המוגשת לפי סעיף קטן (3) יש לצרף "החלטת בית הדין מחוץ לישראל בדבר התקיימות הנסיבות שבשלהן התעורר הצורך בהגשת תביעה לגט לבית הדין הרבני בישראל, אלא אם כן בנסיבות העניין יש קושי לצרף החלטה כאמור"; וסעיף קטן (ג) מוסיף כי בית דין רבני ידון בתביעה כאמור רק בתנאי שכתב התביעה הומצא לנתבע הנמצא בישראל כדין; ובתנאי שאם בני הזוג נישאו גם על פי הדין החל במדינת החוץ – הם גרושים לפי אותו דין, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות המקשות על עריכת גירושין כאמור במדינות החוץ. במקרה שכזה, "די בכך שהוגשה תביעה לגירושין לבית משפט מוסמך במדינת חוץ, והתובעת פעלה בשקידה ראויה לעריכת הגירושין כאמור". בית הדין הרבני על שתי ערכאותיו קבע כי התנאים מתקיימים ואין להתערב בקביעות אלה.
יתרה מזו, נקבע כי חוק בתי דין רבניים תוקן על רקע הקושי בפניו עומדות נשים יהודיות ברחבי העולם שנישאו לפי דין תורה ואשר הגברים להן נישאו נמנעים מלתת להן גט. בהתאם לדין ההלכתי היהודי, הפרדת בני זוג שנישאו כדת משה וישראל מבוצעת על-ידי מתן גט, קרי - מסמך הנמסר פיזית מהאיש לאישה בנוכחותם של עדים, המתיר את קשר הנישואין. משכך, כדי להתיר את הנישואין, תלויה האישה למעשה בהסכמתו של האיש ובשיתוף הפעולה מצידו. אם האיש, הבעל, מסרב לשתף פעולה, האישה עלולה להיוותר עגונה. מובן כי כתוצאה מכך, ניתן כוח רב לבעל שעלול לנצלו לרעה ולהותיר את האישה במצב משפטי בעייתי ביותר. על הפגיעה הטמונה בתופעת סרבנות הגט בזכויות היסוד של האישה ועל הצורך לפעול לכן בדרך יעילה כדי למנוע תופעה זו ולמצוא לה מזור עמד בג"ץ לא אחת. כאשר הליך גירושין מתנהל בישראל, מעמיד הדין לרשות בתי הדין הרבניים כלים שונים על מנת לכפות על בעל סרבן לשתף פעולה עם הליכי סידור הגט, כדי שלא לאפשר לו להפוך את אשתו לעגונה. ואולם, הגם שבתי דין רבניים במקומות אחרים בעולם מוסמכים מבחינה הלכתית להורות על גירושים דתיים, הם נעדרים בדרך כלל סמכות לכפות על בעלי הדין להופיע בפניהם או לציית לפסקי דינם. אם לא תהיה אפשרות לפנות לבית הדין הרבני בישראל (כאשר תנאי סעיף 1 או 4א לחוק אינם מתקיימים), עלולות אותן נשים להיוותר בלא אפשרות לכפות על בני זוגן לתת להן גט באופן שיותיר אותן עגונות על כל הכרוך בכך. כדי לפתור בעיה זו ביקש המחוקק להרחיב את סמכותם של בתי דין רבניים ביחס ליהודים בעולם על-ידי הוספת סעיף 4ב1. לאור תכליות אלה, יש לפרש את התנאים הקבועים בסעיף ולבחון האם בית הדין הרבני בישראל קנה סמכות ביחס לצדדים, והאם יש מקום להתערב בפסיקותיהם של בתי הדין הרבניים בהקשר זה. הפרשנות של הוראות החוק צריכה אפוא להביא בחשבון כי שלילת סמכות בית הדין הרבני בישראל להכריע בגירושיהם של בני זוג במקרים בהם לאישה לא עומדת אפשרות אחרת לכפות גירושין על הבעל, עלולה לגזור על האישה עגינות. בהתאם לכך, יש לנקוט בפרשנות מרחיבה לסמכות בית הדין הרבני בישראל לדון בגירושין של בני זוג יהודים שנשאו בדין תורה, ולהכיר בסמכותם כאשר האישה אינה יכולה לקבל תרופה יעילה והולמת בבית הדין הדתי של מדינת אחרת. יחד עם זאת, לצד הרחבת סמכויות בית הדין הרבני, ביקש המחוקק להבטיח כי תימנע ככל האפשר הפעלה רחבה מדי של סמכויות השיפוט בישראל ביחס לאזרחי מדינות זרות. לשם כך נוספו התנאים לפיהם בית הדין בישראל ירכוש סמכות רק אם התביעה הומצאה כדין לנתבע בישראל, וכאשר האישה אכן הקדימה וניסתה למצות את הליכי הגירושין הדתיים והאזרחיים במדינת החוץ ובית הדין הרבני סבור כי בנסיבות יש צורך בהגשת התביעה בישראל. כך לא נפגעת סמכות בתי הדין הדתיים בחו"ל.
זאת ועוד, נקבע כי הסוגיה הפרשנית העיקרית המתעוררת במקרה דנן היא ביחס לאופן בו יש לפרש את התנאי שלפיו "בית דין מחוץ לישראל קבע שהאיש ייתן גט לאשתו". לשון החוק דורשת "קביעה" של בית הדין במדינת החוץ לפיה האיש ייתן גט לאשתו. הסעיף אינו מחייב כי אותה קביעה תהיה בהכרח בהחלטה כתובה על חיוב בגט. פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט. ניתן להסתפק גם במסמך מגורם מוסמך בבית הדין הרבני בחו"ל, המעיד על שיח בין הערכאות, על הכרה של בית הדין הרבני במדינת החוץ בסמכותו של בית הדין בישראל, ובצורך בהגשת התביעה בישראל לנוכח אי הצלחת סידור הגט. כך על אחת כמה וכמה כאשר הסעיף עצמו מאפשר לפטור מחובת צירוף החלטה כאשר יש קושי בנסיבות העניין לצרף החלטה כאמור. יתר על כן, מאחר שחוק בתי דין רבניים הגביל את תקופת הניסיונות הסבירים לאכוף את מתן הגט לתקופה של שישה חודשים מיום שנקבע כי על האיש לתת גט לאישה – דרישה מהאישה לפנות לערכאות האזרחיות לאכיפת קביעתו של בית הדין הרבני במדינות בהן הדבר לא נעשה כדבר שבשגרה, היא מעבר למאמץ סביר הנדרש בחוק.
לאור האמור, נקבע כי בתי הדין הרבניים דחו את עמדתו של האיש וקבעו כי מהמכתבים שהתקבלו מבית הדין במנצ'סטר עולה כי התקיים שם הליך בעניין תביעת הגירושין, כי מבחינה מהותית קיימת קביעה לפיה על העותר לתת למשיבה גט, כי בנסיבות המקרה דנן יש לראות באישה כמי שנקטה מאמצים סבירים לקבלת הגט, כי המכתבים אף מקיימים את התנאי הקבוע בסעיף קטן (ב), וכי כתב התביעה הומצא כדין. בתי הדין הרבניים אף התרשמו כי כל מטרתו של האיש היא להתחמק מסמכות בית הדין בישראל מהטעם שלבית הדין בישראל, בניגוד לבית הדין במנצ'סטר, יש סמכויות לאכיפת הגט. האיש נחוש שלא לתת גט למשיבה עד שימוצה הליך הגירושין האזרחיים באנגליה, ככל הנראה כדי לזכות באופן זה בהישגים רכושיים, כאשר גם על ההליך האזרחי הוא הערים קשיים. נקבע כי האיש סירב לתת למשיבה גט בכל פעם מטעם אחר, וכי בית הדין סבור שאין סיכוי לשלום בית בין בני הזוג. בהתאם לאמור לעיל בדבר האופן בו יש לפרש את תנאי הסעיף, הרי שהמאמצים להסדיר את הגט, הקביעה לחוסר היתכנות לשלום בית, והקביעה כי תהא זו מצווה לעזור למשיבה לקבל גט– מבהירים את הנסיבות בשלהן התעורר הצורך בהגשת תביעת הגירושין לבית דין רבני בישראל, מהווים "קביעה" של בית הדין הרבני כי האיש ייתן גט לאשתו, ומלמדים כי התקיים מאמץ סביר להביא לידי כך.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותר יוצג ע"י: עו"ד צמח גרין; היועץ המשפטי לשיפוט רבני יוצג ע"י: עו"ד הרב שמעון יעקביהמשיבה יוצגה ע"י: עו"ד שי זילברברג; עו"ד דינה רייטשיק
