בית המשפט לתביעות קטנות חייב את דואר ישראל לפצות אזרח לאחר שמכתב רשום ששלח לרב יונה מצגר בכלא מעשיהו לא הגיע ליעדו. בתוך כך מתח בית המשפט ביקורת על מנכ"ל הדואר על כך שהתעלם מההליך: "מצופה היה ממנכ"ל של רשות ציבורית דוגמת רשות הדואר כי ינהג אחרת, גם אם ניתן לשער כי לדידו מדובר במטרד"
עניינו של ההליך בתביעה בסך 3,366 שקל שהוגשה נגד דואר ישראל ומנכ"ל חברת הדואר, דן גולדשטיין, בגין אובדן מכתב רשום בדואר מהיר שלטענת התובע לא הגיע ליעדו. לטענת התובע, נמען המכתב הוא הרב יונה מצגר המרצה עונש מאסר בבית הכלא מעשיהו ברמלה. לטענת התובע, למרות הסתייגותו מהמעשים בגינם נכלא הרב מצגר, הוא זוכר לו את מעשיו הטובים בעבר והוא מצוי בקשרי מכתבים עם הרב, במסגרתם הם מחליפים דברי תורה ונושאים במחשבת ישראל, המסבים לרב עונג רוחני גדול.
לגרסת התובע, מכתביו אל הרב מצגר ובכלל זה המכתב מושא התביעה הם מכתבים ארוכים, כתובים בכתב יד, כאשר העובדה שהמכתב באורך של 5 עמודים אבד גרמה לו צער רב ואף מבוכה ופגיעה באמינותו - שכן הרב לא יכול היה לדעת כי המכתב לא הגיע בשל העובדה שאבד בדואר. לטענתו, מספר לילות הלך לישון כעוס כתוצאה מאובדן המכתב. עוד ציין התובע כי קיבל מן הדואר מכתב עם בולים בשווי של 16 שקל, המהווה להבנתו החזר בגין משלוח המכתב. התובע הודה גם כי כתב את המכתב שוב ושלח אותו והפעם הוא הגיע לרב מצגר, והוסיף כי סכום התביעה משקף את עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו.
בכל הנוגע למנכ"ל הדואר טען התובע כי אין לו כל טענה כלפיו, אולם יש לחייבו בפיצוי על מנת "לשלוח מסר אישי" לפיו לא ייתכן כי ייקח כל כך הרבה להשיג את הדואר ועל השירות להיות טוב. התובע הוסיף וטען כי נציגת שירות הלקוחות של הדואר חזרה אליו רק לאחר 3 ימים עם תשובה בנוגע לדרישתו להוצאת שליח, וכי מזכירתו של המנכ"ל ודוברת הדואר התעלמו ממנו ואילו היו מתנהגות אחרת, ייתכן כי הדברים היו מתנהלים אחרת.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופט רונן פיין מבית המשפט לתביעות קטנות בקצרין קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך 841 שקל בגין אובדן דבר הדואר. תחילה ציין השופט כי ההלכה הפסוקה היא שתביעה כנגד רשות הדואר בגין אובדן/נזק/גניבה של דבר דואר יכולה להתבסס אך ורק על התנאים בסעיף 77 לחוק הדואר, כאשר החוק קובע עוד שגם במקרה שקיימת אחריות מצד הדואר לפי סעיף 77 הנ"ל אין הוא חייב בפיצויים אלא כדי "שווי הנזק לדבר הדואר" או כדי ערכו של דבר הדואר אשר אבד, ניזוק או נגנב, אך לא למעלה מן הסכום שנקבע ע"י השר בתקנות לאותו סוג של דבר דואר. כלומר, אחריות הדואר לדבר דואר שאבד, נגנב או ניזוק היא לנזק ישיר בלבד (לדבר הדואר) ולא לנזקים עקיפים.
תקנות הדואר שהותקנו ע"י שר התקשורת מגבילות את סכום הפיצויים אך ורק במקרי אבדן, גניבה או נזק ישיר לדבר הדואר עד לסך של 841 שקל, כאשר סעיף 85 לחוק הדואר מאפשר חריגה מתקנות הפיצויים כאשר הנזק שנגרם הוא בפעולה מכוונת או ברשלנות חמורה של פקיד הדואר, ואז האחריות תחול עליו ועל הדואר.
במקרה זה, קבע השופט, למרות שאין מחלוקת כי המכתב אבד לא מדובר ב"רשלנות חמורה" או בפעולה מכוונת. התובע אף לא טען טענות מסוג זה, אלא לכל היותר טענות לרשלנות "רגילה". לאור טענות התובע בנוגע לערכו הסנטימנטלי של המכתב בעיניו ולעגמת הנפש אשר נגרמה לו כתוצאה מאבדן המכתב והצורך לכתוב אותו שוב בכתב יד, סבר השופט כי שווי המכתב או ערכו מגיע לכדי הסכום המקסימאלי הקבוע בתקנות הדואר, קרי סך של 841 שקל.
לסיום התייחס השופט לעניינו של מנכ"ל הדואר. "מצאתי לנכון ל"העביר מסר" לגולדשטיין באמצעות פסק דין זה", כתב השופט, "כי מצופה ממנו, כמי שעומד בראש ארגון אשר הנו רשות ממשלתית ובבחינת נציג השלטון, כי ישיב לפניות אליו. גם אם יעשה כן באמצעות מזכירה/דובר/עוזר ו/או בכל דרך אחרת עליה יחליט מכוח סמכותו כמנהל כללי, וידאג כי יינתן מענה ללקוח רשות הדואר, גם אם פניה זו ממוענת אליו באופן אישי, על אחת כמה וכמה כאשר הוא מוזמן לבית המשפט. גם אם זה בית המשפט לתביעות קטנות. בקצרין".
עוד ציין השופט כי התעלמותו המופגנת של המנכ"ל מההליך צורמת וכי יש בכך זלזול במערכת המשפט כולה וזלזול בתובע/האזרח אשר הזמינו לדין. "בכל הכבוד הראוי", המשיך השופט, "וגם אם "נהנה" מר גולדשטיין מן החסינות המפורטת בחוק הדואר, היה עליו להגיש כתב הגנה מטעמו, או לכל הפחות להיות "מצורף" לכתב ההגנה מטעם רשות הדואר... ככל שסבור היה מר גולדשטיין, כי מסיבה כלשהי הוא מבקש לפטור אותו מהופעה לדיון - היה עליו להגיש בקשה מתאימה לפטור מהתייצבות ולא לעשות דין לעצמו, תוך התעלמות מופגנת מן ההליך כאן. צר לי כי מר גולדשטיין בחר לעשות דין לעצמו כאמור ולהתנהל במסגרת תביעה זו, באופן אישי, כפי שהתנהל כאמור. אני סבור כי מצופה היה ממנכ"ל של רשות ציבורית דוגמת רשות הדואר - כי ינהג אחרת, גם אם ניתן לשער כי לדידו, מדובר במטרד ו/או בהשחתת משאבי ניהול יקרים, רחמנא ליצלן", סיים השופט.
בהתאם לאמור, תשלם חברת הדואר לתובע סך של 841 שקל בגין אובדן דבר הדואר, בתוספת סך של 800 שקל בגין הוצאות משפט.
