חדשות

עורך דין שהעסיק מתמחה במשרדו קיבל באחד הימים לביתו זר פרחים שאליו צורף מכתב מבעלה של המתמחה, שייחס לו ניהול רומן עם אישה אחרת. בית המשפט פסק לו פיצוי של 40 אלף שקל על לשון הרע ופגיעה בפרטיות וקבע כי הדברים נעשו "בכוונה לפגוע"

התובע הוא עורך דין עצמאי, המנהל משרד בו מועסקים מספר עורכי דין. הנתבע הוא בעל עסק לאירועים ובעלה של אישה שהתמחתה במשרדו של התובע. באחד הערבים ביולי 2015, הגיע שליח לביתו של התובע בעפולה ומסר לו זר פרחים, אליו צורפה מעטפה. על גבי המעטפה נכתב בטוש זוהר "לאבא ואמא אוהבים הילדים".

התובע פתח את המעטפה, ומצא בתוכה מכתב בזו הלשון: "אתה חושב שאנשים לא יודעים מה אתה עושה? אז אתה טועה. מה עשית ב15/6 במלון סיטי טאוור? למה לקחת חדר במלון רק להחליף חולצה או שאתה רוצה את הסרט וידאו שלך? מי נסע איתך באוטו עד לשם? יום אהבה שמח, עכשיו אני שמח שגם אשתך יודעת". למכתב צורפה חשבונית מס ממלון סיטי טאוור על שמו של התובע מהיום הנטען וכן צילום של יומנו האישי, הכולל את רשימת הפגישות שלו לתאריך זה.

נוכח האמור, הגיש התובע תביעת פיצויים בסך חצי מיליון שקל נגד הנתבע מכוח חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות, עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה. לטענת התובע, מדובר במכתב הממוען הן לו והן לרעייתו אשר נמסר בביתו הפרטי, ולכן יכולים היו אשתו וילדיו לקבלו, ורק בדרך נס שהה התובע בביתו באותה עת ומכתב הסחיטה נמסר ישירות לידיו. כן טען התובע לפגיעה בפרטיות בכך שהנתבע התחקה  אחריו, תיעד וצילם אותו, וכן בכך שניטלו מסמכים חסויים ממשרדו הפרטי ובשליחת המכתב לביתו. כן טען התובע כי במעשיו ובמחדליו התרשל הנתבע כלפיו, שכן הוא היה צריך לצפות שפעולותיו יגרמו לתובע נזק של ממש. לשיטתו, פעולות הנתבע היו מתוכננות וכל תכליתן הייתה סחיטת התובע, גרימת נזק ממון וריסוק שמו, משפחתו ואמינותו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנתבע מצדו, טען כי התביעה הוגשה שלא בתום לב שלא בהגינות, שכן התובע מסתיר בכתב תביעתו כי אשתו הגישה נגד התובע תלונה במשטרה על הטרדה מינית ומעשים מגונים וכי הוא נחקר בגינה. לפיכך, לעמדתו, מדובר בתביעה המהווה "משקל נגד" לטענות האמורות מצד אשתו. עוד הוסיף הנתבע כי לאחר שנודע לו מפי אשתו כי התובע נהג להטריד אותה מינית ודרש ממנה לקיים עמו רומן, הוא חווה התקפי זעם, תסכול וקנאה, ומתוך מצוקה רגשית עמוקה נוכח התדהמה שאחזה בו שלח את זר הפרחים ואת המכתב המצורף להם. הנתבע הבהיר כי הוא לא צילם את התובע במצלמת וידאו, לא עקב אחריו ולא הפיץ את דף היומן שצורף לזר הפרחים. כן טען כי הוא לא סחט ולא התכוון לסחוט את התובע, וכי הוא הקפיד שהזר יגיע לידיו בלבד ולא התכוון לפרסם את המסמכים שצורפו לזר בשום דרך. בנוסף, טען כי לא חדר למשרד התובע כנטען על ידו, לא נטל מסמכים אישים ולא תיעד אותם לצורך סחיטה. לפיכך, סבר הנתבע כי אין כל עילה נגדו לפי חוק איסור לשון הרע או חוק הגנת הפרטיות.

השופטת ברכה לכמן קיבלה את התביעה ופסקה לתובע פיצוי בסך 40 אלף שקל בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. תחילה קבעה השופטת כי מתקיים במקרה זה יסוד ה"פרסום" שבחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר במכתב שנשלח למענו של התובע ביום שישי בצהריים באמצעות שליח פרחים. לפיכך, ברי כי ישנו פוטנציאל שהדברים יגיעו לידיעת אנשים נוספים זולת התובע, קרי אל אשתו ואל ילדיו, שהרי לנתבע לא הייתה שום יכולת לקבוע מי יקרא את המכתב ומי יקבלו, ולא הייתה לו כל יכולת לפקח על כך. עוד הוסיפה השופטת כי מהראיות שהובאו עולה כי לנתבע הייתה כוונה שאשת התובע תצפה במכתב ובמסמכים שנלוו אליו, שכן על המעטפה נרשם "לאבא ואמא אוהבים הילדים", ובגוף המכתב נרשם "עכשיו אני שמח שגם אשתך יודעת". זאת ועוד, הנתבע לא נקט באמצעי זהירות כדי לוודא שהתובע הוא זה שיקבל את המכתב באופן פרטי ומבודד, ובנסיבות שליחתו ברור כי הוא היה עשוי להגיע גם לאדם אחר זולת התובע.

בכל הנוגע לקיומה של לשון הרע, הזכירה השופטת כי המכתב כלל רמיזות בולטות המובילות את הקורא אותן לסבור כי התובע מנהל רומן ונוסע למלון יחד עם אישה אחרת, וכי הדבר מתועד בסרט וידאו, וזאת בליווי מסמכים נוספים על מנת להראות את רצינות הדברים האמורים במכתב. לפיכך, במכתב מובאת  טענה שמייחסת לתובע התנהגות מוסרית לא ראויה שאינה נתפסת כנורמטיבית והופכת את התובע למטרה ולבוז מצד הקרובים לו ביותר – אשתו וילדיו וגם כלל מכריו. על כן, הדברים שנכתבו במכתב ובמסמכים המצורפים נופלים לגדר הגדרת "לשון הרע" בחוק בהיותם עלולים להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, וכן לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. לפיכך, ובהינתן שהנתבע לא טען להגנות על פי החוק, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בעילה זו.

הפרסום נעשה "בכוונה לפגוע"

בפסיקת סכום הפיצוי התחשבה השופטת בפגיעה בשמו של התובע, ומאידך בעובדה שהנתבע הצטער והתנצל במהלך עדותו על שליחת הזר והמכתב הנלווה מספר פעמים ואף אמר שלא היה חוזר על כך. לצד האמור, קבעה השופטת כי יש לזכות את התובע בכפל פיצוי נוכח העובדה שהדברים פורסמו "בכוונה לפגוע". בעניין זה צוין כי הנתבע העיד כי רצה לגרום לתובע לפחד, כי בתצהיר התשובות לשאלון כתב כי רצה "להביך" את התובע וכי הוא גם שיקר במכתב וטען כי ברשותו סרט וידאו של התובע, על מנת להעצים את האיום ולגרום לו לחשוב שהוא תחת מעקב, מקום שזה לא היה בפועל. בנוסף, דחתה השופטת את טענת הנתבע כי המכתב נשלח כדי "להציל בחורות אחרות" או כי עשה זאת על מנת לגרום לתובע לחדול מלהטריד את אשתו, שכן אין הסבר מדוע לא דרש מהתובע, במכתבו, שיפסיק להטריד את אשתו ומדוע מוען המכתב גם לאשת התובע. נוכח האמור, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 20 אלף שקל בגין הוצאת לשון הרע.

אשר לעילה לפי חוק הגנת הפרטיות, קבעה השופטת כי במעשה של שימוש במסמכים שצולמו במשרדו של התובע, העתק הקבלה וצילום של דף היומן, ללא רשות התובע - יש הפרה של סעיף 2(5) לחוק, קובע כי פגיעה בפרטיות היא: "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב". בנוסף, נקבע כי שימוש בתוכן המסמכים שצולמו, קבלה ויומן הכולל פגישות עם לקוחות, שחלקן דיסקרטיות, מהווה הפרת חובת סודיות על ענייניו הפרטיים של התובע כעורך דין, על פי סעיף 2(7) לחוק. עם זאת, ספק לדעת השופטת האם משלוח המכתב באמצעות שליח פרחים נופל בגדר "בילוש או התחקות" אחרי התובע ועל כן גם עניין זה מהווה פגיעה בפרטיות לפי החוק.

בנוסף, חלה הוראת סעיף 2(9) הקובעת כי פגיעה בפרטיות היא גם: "שימוש בידיעה  על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה". בעניין זה, הוכח כי הנתבע השתמש בידיעה שנתקבלה מצילום היומן ומהחשבונית שצולמו על ידי אשתו ומסרה לאחר, באמצעות המכתב, שלא למטרה שלשמה נמסרה. זאת, הגם שככל הנראה המטרה שלשמה צילמה אשתו את החשבונית ודף היומן אינה מטרה כשרה, ונועדה לשם פגיעה בתובע. עוד חל סעיף 2(10) לחוק, הקובע כי פגיעה בפרטיות היא "פרסום או מסירה של דבר שהוגש בדרך של פגיעה בפרטיות". לדעת השופטת, במכתב שנשלח לבית התובע, בצירוף צילום היומן והעתק החשבונית, יש משום פרסום של מידע שהוגש בדרך של פגיעה בפרטיות - הוצאת העתקי מסמכים ממשרד התובע ללא רשות התובע. גם בעניין זה הנתבע לא טען להגנות הקבועות בחוק אלא הסתפק באמירה כללית וסתומה לפיה הוא "זכאי להגנות החוק בנידון". כמו כן, מאחר שגם כאן הוכחה כוונה לפגוע, פסקה השופטת לתובע כפל פיצוי בסך 20 אלף שקל.

לסיום קבעה השופטת כי אין מקום להידרש לטענות התובע באשר לרשלנות הנתבע, שהיה צריך לצפות כי "שליחת מכתב הסחיטה" יגרום נזק לתובע, וכן באשר להפרת חובה חקוקה לרבות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק העונשין והחוק למניעת הטרדה מאיימת. לדעת השופטת, טענות התובע נטענו באופן סתמי וכללי, ללא כל בסיס משפטי, תוך הפנייה ואזכור שמות חוקים ללא פירוט וביסוס. משכך, דין טענות אלה – דחייה. הנתבע ישלם לתובע סכום כספי בסך של 40,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 10,000 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד דרור חייק. הנתבע יוצג ע"י עו"ד יהושע רובין.

ת"א 30380-11-15