"הרשות" - רשות שדות התעופה שהוקמה על פי החוק;

(1) ניתן לו רשיון שירות לפי תקנה 497 לתקנות התעבורה;

(2) בינו לבין הרשות נכרת חוזה לענין נסיעות שירות במונית מהנמל לתקופת ההיתר, לרבות לענין התשלומים שעליו לשלם לרשות;

(3) ביכולתו להפעיל בנמל, דרך קבע, חמישים מוניות לפחות, משנות ייצור שקבע המנהל;

(4) ביכולתו לקיים בנמל משרדים וסידורים אחרים לנוחות הנוסעים.

(ב) המנהל רשאי לקבוע בהיתר תנאים, לרבות בענינים אלה:

(1) חיוב מקבל ההיתר לבצע את הנסיעות לפי לוח זמנים ותדירות הנסיעות, ובין היתר, לפי עונות השנה ומועדי המראת מטוסים ונחיתתם;

(2) לבוש הולם ותגי זיהוי של הנהגים;

(3) כי השכר בעד הסעת נוסעים והובלת חפצים ומטענם יהא כשכר שקבעה הרשות המוסמכת במשרד התחבורה;

(4) אחריותם של בעל המונית והנוהג בה וכן של כל אדם הפועל מטעם בעל המונית לגבי הנוסעים, חפציהם ומטענם;

(5) כל תנאי אחר שיהיה דרוש, לדעת המנהל, לצורך ביצועה הבטוח, היעיל והנוח של הסעת נוסעים בנסיעת שירות.

(ג) קביעת תנאים כאמור בפסקת משנה (ב)(4) תיעשה בהתייעצות עם המפקח הארצי על התעבורה במשרד התחבורה.

(ד) היתר לנסיעות שירות יינתן לתקופה שקבע בו המנהל.

(א) מונית שניתן לגביה היתר לפי סעיפים 3 או 4 והמופעלת דרך קבע בנמל בתקופת ההיתר, תישא סימן זיהוי שקבע המנהל ושהותר בידי רשות הרישוי במשרד התחבורה לפי תקנות 305 ו-307 לתקנות התעבורה.

(ב) המנהל רשאי לקבוע שמונית שניתן לגביה היתר כאמור, ושאינה מופעלת דרך קבע בנמל, תישא סימן זיהוי בצורה, בגודל ובצבע שקבע המנהל כסימן זיהוי, בין לאותה תקופה או עונה של השנה ובין לכל תקופת ההיתר, ומשקבע כך המנהל תישא המונית את סימן הזיהוי האמור.