"אמצעי שליטה", "החזקה" ו"שליטה" - כהגדרתה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968;

(ב) למונחים שלא הוגדרו בתקנות אלה תהיה המשמעות שניתנה להם בחוק.

(א) סרט הוא סרט ישראלי לענין החוק אם מתקיימים בו כל אלה (להלן - התנאים להכרה בסרט ישראלי):

(1) בגוף המפיק את הסרט מתקיימות הוראות תקנה 3;

(2) השפה העיקרית בעותק הבסיסי של הסרט היא אחת מן השפות עברית, ערבית, יידיש או לאדינו, או צירוף שלהן, אלא אם כן, לפי שיקול דעתו של המוסד הציבורי המסייע, קיימת הצדקה, שענינה בעלילת, הסרט, לצילום והקלטת העותק הבסיסי של הסרט בשפה אחרת; אין באמור בפסקה זו כדי למנוע את יצירתן של גרסאות נוספות על זו שבעותק הבסיסי של הסרט, בשפות אחרות מהשפות האמורות;

(3) בתקציב ההוצאות להפקת הסרט יתקיים אחד משני אלה:

(א) 50% לפחות מתקציב ההוצאות להפקת הסרט ישמש לרכישת טובין או שירותים בישראל;

(ב) 70% לפחות מתקציב שכר העבודה הכלול בתקציב ההוצאות להפקת הסרט ישמש לתשלום שכר עבודה למי שהם תושבים ישראליים, בתמורה לעבודתם במסגרת הפקת הסרט;

(4) עיקר היוצרים המשתתפים בהפקת הסרט, עיקר המבצעים, עיקר הצוות הטכני-הנדסי ועיקר צוות ההפקה הם תושבים ישראליים; לענין פסקה זו, "עיקר" - 75% לפחות;

(5) בהפקת הסרט יתקיים לפחות אחד מאלה:

(א) מרבית ימי הצילום של הסרט מתבצעים בישראל, ומרבית הצילומים שבעותק הבסיסי של הסרט, בלמעלה מ–50% מאורכו, בוצעו בישראל;

(ב) ארבעה לפחות מצוות ההפקה של הסרט, המנויים להלן ובהם במאי או תסריטאי, ואם הוא סרט תעודה - שניים לפחות ובהם במאי או מפיק בפועל, הם תושבים ישראליים:

(1) מפיק בפועל;

(2) במאי;

(3) תסריטאי;

(4) צלם ראשי;

(5) עד שניים מבין השחקנים הראשיים;

(6) מלחין;

(7) עורך;

(8) מעצב אמנותי.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי מוסד ציבורי מסייע לאשר הענקת סיוע להפקתו של סרט כסרט ישראלי, לכמות שלא תעלה על סרט עלילתי אחד או שני סרטי תעודה שהוא מאשר לגביהם סיוע באותה שנה, גם אם לא מתקיים באותם סרטים האמור בתקנת משנה (א)(3) ו–(4); סרט שהוכר כסרט ישראלי לפי תקנה 4(3) ייכלל בכמות האמורה.

נוסף על האמור בתקנה 2, יוכר כסרט ישראלי לענין החוק, סרט שנעשה בידי גורמים ישראליים בהפקה משותפת עם גורמים שאינם ישראליים, אם מתקיים בו אחד מאלה:

(1) הוא מוכר, על פי אמנה בין–לאומית, לאחר שאושרה בידי מדינת ישראל, כסרט הנעשה בשיתוף פעולה בין גורמים מפיקים מישראל לבין גורמים מפיקים מן המדינה שהיא צד לאמנה;

(2) הוא מופק בשיתוף פעולה עם גורמים מפיקים שאינם ישראליים, ממדינה שאיננה צד לאמנה בין–לאומית לשיתוף פעולה בתחום הקולנוע שמדינת ישראל היא צד לה ושאושררה בידה, ובלבד שנתקיימו כל אלה:

(א) 50% לפחות מתקציב ההוצאות להפקת הסרט ישמש לרכישת טובין או שירותים בישראל;

(ב) מתקיימות בסרט הוראות תקנה 2(א)(2), (4) ו–(5), בשיעור שלא יפחת משיעור ההשקעה היחסי של הגורמים הישראליים בהפקת הסרט, ואולם על אף האמור בתקנה 2(א)(5), יכול שלא ייכלל בצוות ההפקה במאי או תסריטאי שהוא תושב ישראלי;

(ג) הגורמים המפיקים הישראליים מקיימים את הוראות תקנה 3;

(ד) בין מפיקי הסרט יתקיימו הסדרים, לרבות באמצעות הסכם, המקנים לגורמים המפיקים הישראליים זכויות ניהול ושליטה בהפקה, בשיעור שלא יפחת משיעור ההשקעה היחסי של הגורמים הישראליים בהפקת הסרט;

(3) השר אישר את המלצת מועצת הקולנוע להכיר בסרט כסרט ישראלי, לאחר שראתה כי נתקיימו כל אלה:

(1) נושא הסרט ותכניו הם בעלי ערך ייחודי ויוצא דופן ובעלי חשיבות לאומית;

(2) נתקיימו שניים לפחות מן התנאים האמורים בפסקה (2);

(3) סך ההשקעה בסרטים המובאים לאישורה לפי פסקה זו, לא יעלה על 1,200,000 שקלים חדשים לשנה.

מוסד ציבורי מסייע יבחן את התקיימותם של התנאים להכרה בסרט ישראלי קודם שהוא מאשר לגוף מפיק סיוע להפקת סרט באמצעות כספי תמיכה מתקציב הקולנוע שיועדו להפקת סרטים ישראליים, בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק, ולא יסייע באמצעות כספי תמיכה כאמור אלא אם כן נתקיימו בסרט התנאים להכרה בסרט ישראלי במהלך כל שלבי הפקתו, ובעותק הבסיסי.

(ב) המועצה תמסור לשר את חוות דעתה לענין האמור בתקנת משנה (א), ולענין אופן פעילות המוסד הציבורי המסייע, בתוך 60 ימים מיום הגשת בקשתו של הגוף המפיק למועצה ולאחר שתיתן למוסד הציבורי המסייע הזדמנות להשמיע את טענותיו.