1. |
2. (2) איזכורי פצצות, רימוני-יד, חפצים נפיצים או מבעירים או תחמושת בתקנות האלה פירושו ככוללים החזקת כל חלק מרכיב של פצצה, רימון-יד, חפץ נפיץ או מבעיר, או תחמושת. (3) (בוטלה). (4) (בוטלה). |
2א. |
3. (1) בתקנה הזאת הביטוי (2) הוראותיה של פקודת הפירושים, 1935, להבדיל מאלה של פסקאות (ב) ו-(ד) של סעיף 19 ואלה של סעיפים 20, 35, 36 ו-37 של הפקודה ההיא, תחולנה על כל תחיקת שעת-חירום, אלא-אם נקבע שלא-כן, ולצרכיה של אותה תחולה ייחשבו תקנות, שהותקנו לפי דבר-המלך במועצה, כפקודות. (3) פרסומה של כל תחיקת שעת-חירום ברשומות ישמש הוכחה מכרעת, בכל בתי משפט ולכל תכליות שהן, כי נתינתה ותכנה של התחיקה הם כהלכה. |
4. |
5. |
6. |
7. |
8. |
9. |
10. |
11. |
12. |
13. |
14. |
15. |
16. 317. 4 (1) בלי לפגוע בשום סמכויות שהוענקו בכל חוק אחר, או בסמכויות שהוענקו בתקנה 72, רשאי כל שופט של בית משפט שלום או כל קצין בעל כתב-מינוי בחילות הממשלה או כל שוטר ממונה על תחנת-המשטרה להוציא כתב-פקודה לאסור כל אדם, שהוא יחשוד בו חשד סביר כי עבר עבירה שעליה נדונים בבית-משפט צבאי, וכל כתב-פקודה כזה יהיה הרשאה לכל חבר לחילות הממשלה או כל שוטר או מוכתר או אדם פרטי לאסור אדם כזה. (2) כדי להסיר ספק מצהירים בזה, שבכפוף להוראותיה של תקנה 17 תחול פקודת הפרוצידורה הפלילית (מאסר וחיפושים) על מאסרים שנעשו לפי הסמכויות שהוענקו בתקנה הזאת; ולצרכיה של הפקודה ההיא ייחשב אדם, שאסרו חבר לחילות הממשלה או מוכתר או אדם פרטי מכוח תקפו של כתב-פקודה שהוצא לפי התקנה הזאת, כאדם שאסרו אדם פרטי ללא פקודה. למרות הוראותיהן הקודמות של התקנות האלה אפשר להביא, ברשותו של נשיא בית-המשפט הצבאי כל אדם, אשר נאשם בעבירה שעליה נדונים בבית-משפט צבאי והוא נמצא במשמורת המשטרה, בפני בית-משפט צבאי, בלי להביאו בפני שופט של בית משפט שלום , אם הובא כנ"ל במשך ארבעים ושמונה שעות מזמן מאסרו. |
18. 4, 4, 4, 4 [תיקון 1946 (מס' 4)] (1) מקום שאדם הנאשם בעבירה על התקנות האלה (בין שהיא עבירה שעליה נשפטים רק בבית-משפט צבאי ובין שהיא עבירה אחרת) מתייצב או מובא בזמן כל-שהוא בפני שופט של בית משפט שלום , יעביר השופט של בית משפט השלום , אם יידרש על-כך על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או המשנה ליועץ המשפטי לממשלה או מטעמם - את הענין לשפיטה בפני בית-משפט צבאי, וכן, אם נמצא האדם הנאשם במשמורת או שוחרר בערבות, ישחרר אותו בערבות או יחזירהו למשמורת (כפי שיהיה השופט של בית משפט השלום עשוי להורות), כדי שיהיה מתייצב בפני בית-המשפט הצבאי:בתנאי שבמקרה של אדם, שנאסר מפני שעבר, או שחושדים בו שעבר, עבירה שעליה נדונים בבית משפט צבאי ועליה חייבים מיתה, לא ישחרר השופט של בית משפט השלום אותו אדם בערבות, אלא-אם יאשר בכתב שוטר, בדרגה שאינה נמוכה מזו של מפקח, כי לדעתו לא יפגע אותו שחרור בעשיית משפט-צדק. (2) בית-משפט צבאי רשאי להעניק שחרור בערבות בכל שלב של שפיטה שבפניו, אך לא באופן אחר. (3) סעיף 7 של פקודת השחרור בערבות, 1944, לא יחול במקרה של עבירות שעליהן נדונים בבית-משפט צבאי. (4) בכפוף להוראותיה של התקנה הזאת תחול פקודת השחרור בערבות, 1944, בשינויים הנחוצים ביחס לערבות לפי התקנה הזאת. |
19. |
20. |
21. |
22. |
23. |
24. |
25. |
26. |
27. |
28. |
29. |
30. לא יהיה שום ערעור על כל פסק-דין, גזר-דין, צו, הכרעה או הוראה (בין שניתנו, שנחרצו או נערכו לפני כניסתן של תקנות ההגנה (שעת-חירום) (תיקון מס' 8), 1947, לתקפן ובין לאחר-מכן), של בית-משפט צבאי, או של הרמטכ"ל ביחס לכל מו"מ משפטי, חיוב בדין או גזר-דין של בית-משפט צבאי, ושום פסק-דין, גזר-דין, צו, הכרעה, או הוראה כאלה לא יהיו נתונים להקשייה או לטענה, בין באמצעות כתב ובין בכל אופן אחר שהוא, מצד כל בית-משפט או בפניו. |
31. |
32. |
33. (בוטלה). |
33א. |
34. |
35. |
36. |
37. |
38. |
39. |
40. |
41. |
42. |
43. |
44. |
45. |
46. |
46א. |
46ב. |
47. |
48. |
49. |
50. |
51. |
52. |
53. 554. |
56א. (II) שלבית-משפט צבאי תכוף לא תהיה סמכות לגזור פסק-דין של מיתה או לגמול מאסר העולה על שתי שנים או קנס העולה על הקנס הקבוע בסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או אותו מאסר וקנס גם יחד; (III) חיוב בדין וגזר-דין של בית-משפט צבאי תכוף לא יהיו טעונים אישורו של הרמטכ"ל, אלא יהיו בני-תוקף החל מיום תאריכם; (IV) ביחס לממצאו וגזר-דינו של בית-משפט צבאי תכוף יהיה הרמטכ"ל רשאי - (א) להפוך את הממצא ולזכות את הנאשם ולהורות שישוחרר; (ב) להמתיק או למחול את גזר-הדין, לגמול יחס מיוחד או להמיר את גזר-הדין בכל גזר-דין קל ממנו, שהיה בית-המשפט עשוי לגמול לנאשם; (V) רשומת ההליכים של כל שפיטה בבית-משפט צבאי תכוף תכלול הדברים הבאים בלבד: - (א) את ההאשמה או ההאשמות; (ב) טענת הנאשם; (ג) ציון מספיק של העדות שנמסרה, כדי לאפשר הכנת דין-וחשבון על השפיטה, אם ידרוש זאת הרמטכ"ל; (ד) הממצא ופסק-הדין; (VI) דין-וחשבון על כל משפט שנדון בבית-משפט צבאי תכוף יש להכינו רק לכשידרוש זאת הרמטכ"ל; (VII) כתב-פקודה בחתימת-ידו של הקצין, שמינה אותו הרמטכ"ל לכונן בית-משפט צבאי תכוף, ישמש הרשאה מלאה ומספקת לכל בני-אדם בישראל להוציא לפועל את גזר-דינו של בית-המשפט ואת כל ההוראות שיורה הרמטכ"ל לאחר-מכן ביחס לכך. (3) בכל זמן לפני שיפסוק את ממצאו על כל אשמה שהובאה לפניו, תהיה לבית-משפט צבאי תכוף סמכות להעביר אשמה כזאת לשפיטה בבית-משפט צבאי שהורכב לפי תקנה 13 ולהחזיר את הנאשם למשמורת, או לשחררו בערבות על מנת שיתייצב בפני אותו בית-משפט צבאי, ולאחר מכן תהיה לאותו בית-משפט צבאי סמכות לדון ולהכריע באשמה האמורה ולעשות את כל הדברים בזיקה אל אותה אשמה, באותו האופן כאילו הובאה לפניו האשמה האמורה בדרגה הראשונה. |
56ב. |
57. |
58. |
59. |
60. |
61. |
62. |
63. |
64. |
65. |
66. |
67. |
68. |
69. |
70. |
71. |
71א. |
72. |
73. |
74. |
75. |
76. |
77. |
78 - 85. |
86. |
87. |
88. |
89. |
90. |
91. |
92. |
93. |
94. |
95. |
96. |
97. |
98. |
99. |
100. |
101. |
102-107. |
108. |
109. |
110. |
111-112. |
113. |
114.- 118. |
119. |
120. |
121. |
122. |
122א. |
123. |
124. |
126. |
127. |
127א - 127ה. |
128. |
129. |
130. |
131. |
132. |
134. |
135. |
135א. |
136. |
137. |
137א - 137ג. |
138. |
138א. [תיקונים: 1948 (מס' 1), (מס' 3)] (I) רשות הנמלים, כמוגדרת בפקודת הנמלים, רשאית לאסור על כל אניה מלהיכנס לשום מבוא-ים, שום חלק של מבוא-ים, או שום חלק של המים הטריטוריאליים של ישראל. (II) רשות הנמלים, כמוגדרת בפקודת הנמלים, רשאית להורות את רב-חובלה של אניה, או שום אדם הממונה או עובד בה, שבתחומי המים הטריטוריאליים של ישראל, ללכת אל כל מבוא-ים או כל מעגן או מקום-עגינה ליד רציף שבתחומי כל מבוא-ים של ישראל ורשאית היא ליתן הוראות בדבר האופן והזמן שבהם ילך באניתו אל שום אניה, רצופת, מזח או מקום אחר בישראל, או יקרב אליהם או ינוח לצידם או ינוע מהם; בדבר האניה, הרצופת, הרציף, המזח או המקום האחר שילך אליהם באניתו, כדי להוריד בה או להעלות ממנה נוסעים, או לטעון בה או לפרק ממנה סחורות; בדבר טיב הסחורות שיטען או יפורק אל, מן או ליד האניה, הרצופת, הרציף, המזח, או בדבר דרך הורדתם של נוסעים או סחורות בשום אניה או דרך העלתם ממנה, רשות הנמלים רשאית גם להורות את רב-חובלה וכל אדם הממונה על אניה או על שכירת הצוות שלה בתוך המים הטריטוריאליים של ישראל להטעין מחדש סחורות כל-שהן שפורקו בישראל או במים הטריטוריאליים שלה, ואשר, לדעת רשות הנמלים, לא היה צריך לפרקן כך, או הוא רשאי להורות את רב-החובל או את האדם האחר כאמור לעיל, לבלי-פרק סחורות כל-שהן בישראל או במים הטריטוריאליים שלה, או הוא רשאי להורות את רב-החובל או את האדם האחר כאמור לעיל, מיד להוציא את האניה מתוך המים הטריטוריאליים של ישראל, ולהורות את הדרך שבה עליו לעשות כך. (III) רב-חובלה של שום אניה, או אדם הממונה עליה, המפרים שום איסור שהותקן לפי תקנת-משנה(I) של התקנה הזאת, ורב-חובלה של אניה, או שום אדם הממונה על אניה או עובד בה, החדלים מלציית לשום הוראה שניתנה לפי תקנת-משנה(II) של התקנה הזאת, יאשמו בעבירה על התקנה הזאת, ויהיו צפויים למאסר לפרק-זמן שלא יעלה על שמונה שנים או לקנס שלא יעלה על אלפיים לירות, או לאותם שני ענשים כאחד. (IV) התקנה הזאת באה להוסיף על הוראותיה של פקודת הנמלים ולא לגרוע מהן. |
139. |
139א. |
140. |
141 - 143ג. |
143ד. |
144. |
145. |
146 - 162. |