פקודה זו תיקרא פקודת העדות הדתיות (ארגונן).

(2) לכל עדה ועדה יתקינו תקנות מיוחדות שתהיינה מתאימות למסיבות המיוחדות ולארגונה של אותה עדה.

(3) כל תקנות כאלה תוכלנה לקבוע הוראות בענין יסוד מועצות-דת ומועצות-תרבות של העדה, שתהיה להן הסמכות לרכוש ולהחזיק מקרקעים ומיטלטלים מכל מין, להתקשר בחוזים, לקבל הלוואות ולחתום על כל מיני שטרות ולהופיע במשפט כתובע ונתבע בשמות שניתנו להם:

בתנאי ששום הלוואה שנתקבלה ע"י מועצה כזאת לא תהא מחייבת אותה מועצה, אלא אם כן ניתנה הסכמת שר הדתות לקבלתה, והתנאים שבהם נתקבלה הלוואה כזאת לא יהיו מחייבים אלא באותה מידה שבה נתאשרו ע"י שר הדתות, ושום דבר האמור בפקודה זו לא יפגע באחריותו של כל חבר של מועצה כזאת ביחס לכל הלוואה בלתי-מוסכמת שאותה מועצה התחייבה בה.

(4) כל תקנות כאלה תוכלנה להקנות למועצות הנזכרות לעיל את הסמכות להטיל על חברי העדה תרומות ואגרות לצרכי העדה, שאפשר יהיה לגבותן כדרך שגובים ארנונות ואגרות עירוניות.