(1) עודף הכנסות על הוצאות בשייר עצמי - ההפרש בין הכנסות בשייר עצמי לבין ההוצאות בשייר עצמי, בשנת הדו"ח, בתוספת עודף הכנסות על הוצאות בשייר עצמי בשנת הדו"ח הקודמת ובתוספת הכנסות מהשקעות עליהם בשנת הדו"ח ובלבד שהניכוי להוצאות בגין דמי עמילות וניהול, לרבות מס ערך מוסף עליהם והוצאות הנהלה וכלליות, בשנת החשבון הראשונה של שנת החיתום, לא יעלה על 80% מהשיעורים המפורטים בתוספת הראשונה והשניה, ובשנות החשבון הבאות בהן מחושבת לפי תקנות אלה עתודה בגין אותה שנת חיתום, לא יעלה הניכוי במצטבר על השיעורים המפורטים בתוספת הראשונה והשניה;

מבטח שיש לו הוצאות כאמור בשיעורים נמוכים מהאמור בפסקה זו ינכה את ההוצאות שהיו לו בפועל.

(2) עודף הכנסות על הוצאות לגבי ביטוח משנה - הפרש בין הסכומים שהועברו למבטחי משנה לבין הסכומים שנתקבלו ממבטחי המשנה, בשנת הדו"ח, בתוספת עודף ההכנסות על ההוצאות לגבי ביטוח משנה בשנת הדו"ח הקודמת ובתוספת הכנסות מהשקעות עליהם בשנת הדו"ח;

(3) הכנסות מהשקעות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) יחושבו לפי התשואה בפועל אך לא פחות מ-3% ריאלי לשנה.

(1) לסגור חשבון עסקים לפני המועדים האמורים בתקנות אלה, אם החברה המוסרת סגרה את החשבון סופית;

(2) לסגור חשבון עסקים אחרי המועדים האמורים בתקנות אלה, אם חסרים נתונים הדרושים לסגירה.

(ב) מבטח יבחן בעת הכנת הדו"ח הכספי אם העתודה שחושבה לפי פרקים ג' וד' להלן מספיקה לכיסוי התביעות בעתיד; היה מבטח סבור, על פי המידע שבידיו, שיש צורך להגדיל את העתודה, יודיע על כך למפקח, אישר המפקח את הדבר, יגדיל המבטח את העתודה, וסכום התוספת יצויין בביאורים לדו"ח הכספי.

(ג) (1) עלו בשנת הדו"ח התביעות ששלמו וההוצאות לישובן בענף ביטוח מקיף לדירות ולבתי עסק על 65% מדמי הביטוח שהורווחו בשנת הדו"ח, יגדיל המבטח את העתודה בשיעור שבו עלו התביעות ששולמו וההוצאות לישובן על השיעור האמור;

(2) הוכיח מבטח שאין הצדקה להגדלת העתודה כאמור, רשאי המפקח להתיר לו שלא להגדיל את העתודות, או להגדילן בשיעור נמוך יותר, ובתנאים שיקבע;

בתקנת משנה זו, "דמי ביטוח שהורווחו" - דמי ביטוח לשנת הדו"ח בתוספת עתודת הביטוח לתחילת שנת הדו"ח ובניכוי העתודה לסוף השנה.

(1) עד 365 ימים - תחושב העתודה לפי האמור בתקנה 13, ובלבד שחישוב העודף ייעשה במשך שנתיים מתחילת שנת החיתום;

(2) מעל 365 ימים - תחושב העתודה לפי האמור בתקנה 13, ובלבד שחישוב העודף ייעשה במשך ארבע שנים מתחילת שנת החיתום.

(1) כמתואר בתוספת הראשונה - כאשר תחילת הביטוח לפי הפוליסות באחד בחודש;

(2) כמתואר בתוספת השניה - כאשר תחילת הביטוח לפי הפוליסות פרוסה על פני כל החודש.

(ב) מבטח רשאי לחשב עתודת ביטוח בסכום המבוסס על פרמיה יחסית לימי ביטוח שלאחר תקופת הדו"ח בניכוי הוצאות בשיעורים המפורטים בתוספת הראשונה והשניה, ובלבד שלא ישנה שיטת חישוב זו אלא באישורו המוקדם של המפקח.

(1) דמי ביטוח מתואמים לגבי כל סוג גידול חקלאי בנפרד, לפני ניכוי חלקו של מבטח משנה, המתייחסים לתקופה החל מתאריך הדו"ח הכספי עד לתום חוזה ביטוח, בתוספת דמי ביטוח מתואמים בשנת הדו"ח בשייר עצמי ובתוספת דמי ביטוח מתואמים בשנת הדו"ח בגובה ההשתתפות העצמית בשכבות הנזק המכוסות על ידי ביטוח משנה;

(2) פי חמש מדמי הביטוח המתואמים בשנת הדו"ח.

התאמת דמי הביטוח לענין תקנה זאת תיעשה לגבי ביטוח צמוד למדד בשיעור עליית המדד מן המדד הידוע בתחילת כל אחד מחוזי הביטוח עד המדד הידוע ביום הדו"ח, ולגבי ביטוח צמוד למטבע חוץ, או נקוב במטבע חוץ - לפי שיעור עליית השער היציג מתחילת חוזה הביטוח עד ליום הדו"ח.

(1) לגבי ביטוח מפני אחריות מעבידים, ביטוח אחריות צד שלישי, ביטוח מפני אחריות מקצועית, ביטוח מפני אחריות למוצרים פגומים וביטוח רכב חובה - מן הסכום שיחושב לפי האמור בתקנה 18;

(2) לגבי ביטוח אניות, ביטוח אוירונים, ביטוח השקעות של רוכשי דירות וביטוח מפני סיכוני סחר חוץ - מ-50% מדמי הביטוח בשנת הדו"ח.

(1) בשיעור של 40% מן הפרמיה בשנת הדו"ח (לפני ניכוי עמלה ששולמה) לגבי שנות חיתום שטרם נסגרו למעט פרמיה שבגינה חוייב פורטפוליו יוצא כאשר נתקבל דיווח מלא על התביעות התלויות;

(2) בסכום עודף מצטבר של הכנסות על הוצאות לפי האמור בתקנה 13 - כאשר לא נתקבל דיווח מלא על התביעות התלויות.

(1) לא דיווחה החברה המוסרת או המנהלת על התביעות התלויות, יעשה המבטח הפרשה בשיעור של 10% מן הפרמיה שנצטברה לתאריך הדו"ח;

(2) דיווחה החברה המוסרת או המנהלת על התביעות התלויות ולא עשתה הפרשה לתביעות שעליהן טרם דיווחה, יעשה המבטח הפרשה לגבי תביעות אלה בשיעור של 10% מן התביעות התלויות הידועות.

(1) בכל מקום, במקום "שנת הדו"ח" יבוא "בתקופת הדו"ח";

(2) החישוב לפי תקנה 18 ייעשה על בסיס הפרמיה מתחילת הביטוח בשנים-עשר החדשים שקדמו לתאריך הדו"ח הכספי;

(3) אין לסגור חשבונות של שנות חיתום אלא במקרים המנויים בתקנה 6(1);

(4) בביטוח לפי שיטה יחסית יש לחשב עתודה מן הפרמיה ששולמה למבטחי משנה בעד כיסוי לפי שיטה בלתי יחסית, בסכום העולה על הפרמיה המתייחסת לתקופת הדו"ח הכספי.