העליון דחה את בקשת נתניהו לקיים דיון נוסף בהחלטת בג"ץ בה חויב להשיב מענק שקיבל לצורך מימון הוצאות משפטיות. נקבע כי קביעותיו של בית המשפט בנוגע לתחולת חוק המתנות על המענק ממיליקובסקי, לא טומנים בחובם הלכה חדשה. טענותיו של נתניהו הן בעיקרן ערעוריות מובהקות, ואין בהן כדי לבסס עילה לקיום דיון נוסף
עסקינן בבקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בג"ץ שניתן בשלוש עתירות שנדונו יחדיו – בג"ץ 5604/19, בג"ץ 6061/19 ובג"ץ 6651/19. בפסק הדין נתקבלו העתירות בחלקן ונקבע, בין היתר, כי על נתניהו להשיב סך של 270,000 דולר לעיזבון של בן דודו המנוח, נתן מיליקובסקי. במוקד פסק הדין מושא הבקשה ניצבות שתי טובות הנאה שקיבלו נתניהו ורעייתו לצורך מימון הוצאותיהם המשפטיות: האחת – מענק בסך 300,000 דולר שנתקבל ממיליקובסקי, והשניה – הלוואה בסך של עד 2 מיליון שקלים ממר ספנסר פרטרידג'. בנוגע למענק שנתקבל ממיליקובסקי, החליטה ועדת ההיתרים כי על נתניהו להשיב למיליקובסקי סך של 110,000 ₪ בלבד מתוך כספי המענק. זאת, לנוכח מכתבו של עו"ד יחיאל וינרוט, שבו נאמר כי חלק הארי של הסכום ניתן לצורך ייצוגה המשפטי של רעייתו של נתניהו, בעוד שלצורך ליוויו המשפטי של נתניהו עצמו נעשה שימוש בסך של 110,000 ₪ בלבד. משכך, בהינתן שהגב' נתניהו אינה חברת ממשלה ואינה כפופה לכללי אשר, ועדת ההיתרים קבעה כי הגב' נתניהו לא נדרשת להשיב את יתרת הסכום. באשר להלוואה מפרטרידג', פנה נתניהו למבקר המדינה מראש על מנת לקבל את אישורו לנטילתה. מבקר המדינה קבע כי ההלוואה, שניתנה בתנאי שוק, אינה בגדר "הטבה" המחייבת פניה לוועדת ההיתרים. בהמשך לכך נערכה על ידי היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת למניעת ניגוד עניינים, שבה נקבע כי לא צפוי להתעורר חשש לניגוד עניינים, לנוכח הבהרתו של פרטרידג' כי אין לו עסקים בישראל. פסק הדין העיקרי שנכתב על ידי כב' הנשיאה חיות, קבע כי הטעם הדומיננטי למתן המענק הוא היותו של נתניהו עובד ציבור, ומשכך, יש תחולה לסעיף 2(א) לחוק המתנות, שתחולתו נקבעת על פי מעמדו של מקבל המתנה במועד נתינתה. לעניין זה אין להבחין בין הכספים שנועדו לנתניהו עצמו לבין הכספים שנועדו לרעייתו, שכן חוק המתנות חל גם על טובות הנאה שניתנו לבת הזוג של עובד ציבור המתגוררת עמו. לנוכח מסקנה זו, נקבע כי אין רלוונטיות לכללי אשר בנוגע למענק ממיליקובסקי, וממילא ועדת ההיתרים אינה הכתובת לצורך קבלת היתר. במישור האופרטיבי נקבע כי על נתניהו להשיב את יתרת המענק שטרם הושבה בסך 270,000 דולר, לעזבונו של מיליקובסקי. באשר להלוואה מפרטרידג', נקבע כי אין מקום להתערב בתוכנו של הסכם ההלוואה, זאת בכפוף לפיקוחו של מבקר המדינה על החזר ההלוואה.
לטענת נתניהו, משעה שנקבע כי המענק מהווה מתנה, היה מקום להעביר את הדיון לוועדת ההיתרים מתנות. "אין בסמכות בג"ץ ליתן צווים נגד אדם פרטי אף אם הוא מכהן בתפקיד ציבורי ועניינו הנדון הוא עניינו הפרטי, אלא נגד רשות ציבורית אשר תפעל באופן מסוים". סמכותו של בג"ץ היא שיורית ואינה מאפשרת להחליף את הגוף הציבורי.
כב' השופט י' עמית פסק כי דין הבקשה להידחות. לפי הוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, בית המשפט העליון רשאי להיעתר לבקשה לקיים דיון נוסף, וזאת בתנאי שבפסק הדין מושא הבקשה נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או כאשר לנוכח "חשיבותה, קשיותה או חידושה" של ההלכה שנפסקה בית המשפט סבור כי יש מקום לקיים לגביה דיון נוסף. "הליך הדיון הנוסף הוא הליך נדיר שיש לייחדו למקרים חריגים ויוצאי דופן" (דנ"א 5154/22 בעניין אופיר). עיון בפסק הדין מושא הבקשה ובטענות נתניהו מוביל למסקנה ברורה כי תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה דנן. קביעותיו של בית המשפט בנוגע לתחולת חוק המתנות על המענק ממיליקובסקי, כמו גם הסעד האופרטיבי שניתן בפסק הדין, לא טומנים בחובם הלכה חדשה. בית המשפט תיאר בפסק הדין את התשתית הנורמטיבית – חוק המתנות וכללי אשר – ולאחר שבחן את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שלפניו, קבע כי יש תחולה במקרה דנן להוראות חוק המתנות. זאת, לאחר שיישם את הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה, תוך התחקות אחר הטעם הדומיננטי לנתינת המענק, ולאחר ששקל את אופי היחסים בין נתניהו למיליקובסקי, מעמדו של נתניהו בעת שקיבל את המתנה ושוויה של המתנה, ותוך נתינת הדעת להתנהלותו של נתניהו אל מול ועדת ההיתרים. ברי אפוא, כי בכל הנוגע לשאלה אם הטעם הדומיננטי שעמד ביסוד המענק היה היותו של נתניהו עובד ציבור, מדובר במקרה מובהק של יישום הוראות הדין על עובדותיו של המקרה. ואכן, טענותיו של נתניהו לגבי המניע של מיליקובסקי למתן המענק, כמו גם טענותיו נגד האופן שבו שקל את הדברים – הן בעיקרן טענות ערעוריות מובהקות. ככאלה, אין בהן כדי לבסס עילה לקיום דיון נוסף, שכן "הליך הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף" ואיננו האכסניה המתאימה להעלאת טענות ערעוריות (דנ"א 2504/22 בעניין שליידר). עוד נטען כי פסק הדין "סותר הלכות קודמות של בית המשפט העליון". ברם, סתם נתניהו ולא פירש באלו הלכות קודמות מדובר ובאיזה אופן נסתרו. מובן כי אף בטענה זו אין כדי להרים את הנטל לצורך ביסוס עילה לקיומו של דיון נוסף.
בנוסף לאמור, נקבע כי באשר למישור הסמכות, חרף האצטלה שביקש נתניהו לעטות על הקביעות בפסק הדין, שכביכול מדובר בהלכה חדשה ש"משנה לחלוטין את המצב הקיים בדבר סמכויות בג"ץ ומרחיבות אותן עד מאוד", הרי שאין בטענה זו כל ממש. סעיף 7 לחוק המתנות אכן מסמיך את שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט, להתקין תקנות לביצוע החוק, ובהתאם לכך הותקנו תקנות שירות הציבור (מתנות). תקנות אלה מפרטות מהן החובות החלות על עובד ציבור שהוצעה לו מתנה, לידי מי עליו למסור את המתנה, וכן קובעות את המתווה שלפיו רשאי עובד הציבור לפנות לוועדת היתרים על מנת לקבל היתר לקבל את המתנה לידיו. אין בפסק הדין משום קביעת הלכה לגבי מעמדה וסמכויותיה של ועדת המתנות, שזכרה לא בא בפסק הדין. יתר על כן, טענת הסמכות לא הועלתה בגדרו של ההליך, וזאת חרף העובדה שהעותרות עתרו במפורש למתן סעד המורה על השבת כספי המענק, ואף ניתן צו על תנאי המורה למשיבים לעתירות לנמק מדוע לא ייקבע כך. בנסיבות אלו, משנסתיים הדיון בעתירות וניתן פסק דין, ברי כי בקשה לדיון נוסף אינה האכסניה לעורר את טענת הסמכות לראשונה. בעניין באיבסקי (רע"א 2750/11) נקבע כי: "לאחר שנידון העניין וניתנה בו הכרעה, לא יידרש בית המשפט לטענת העדר סמכות בשלב הערעור. זאת מטעמים של יעילות דיונית וכן, מניעות שיסודה בחובת תום הלב והרצון למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט על-ידי הצד המפסיד". כך לגבי העלאת טענת חוסר סמכות לראשונה במסגרת ערעור בזכות; כך "ביתר שאת" לגבי העלאתה לראשונה במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", וכך מכוח קל וחומר כאשר הטענה מועלית לראשונה בגדרה של בקשה לדיון נוסף, שגבולותיו מלכתחילה צרים שבעתיים מגדרו של ערעור רגיל. סוגיה שלא נדונה כלל בפסק הדין, אין מקום לבררה לראשונה במסגרת של דיון נוסף.
יתרה מזו, נקבע כי על פני הדברים, לא בכדי לא הועלו מצד נתניהו טענות בנוגע לוועדת המתנות במסגרת תגובותיו לעתירות. תקנות המתנות מטילות על עובד ציבור חובות ברורות ביחס למתנה שניתנה לו, ובכללן חובה להעביר את המתנה לוועדה משרדית בתוך 15 יום ממועד קבלתה, וחובה להגיש בקשה מנומקת אם ברצונו לקבלה לידיו (תקנות 2(א), 3א(א)). במקרה דנן, אין חולק שנתניהו לא מילא אחר חובות אלו בשעה שקיבל את המענק ממיליקובסקי. בנסיבות אלה, דומה כי ניסיונו של נתניהו להיאחז, בעת הזו, בתקנות המתנות במטרה לאפשר לו לשמור את כספי המענק, אינו חף מקשיים. אילו, כטענתו, בג"ץ נטול סמכות להכריע לגבי גורל הכספים לפי חוק המתנות – אזי חוסר סמכות זה משתרע הן על הקביעה בנוגע לכספי המענק, והן על הקביעה לגבי כספי ההלוואה מפרטרידג', אשר הוחרגה מהבקשה דנן. גם לעובדה שפסק הדין ניתן פה אחד, יש משקל מסוים, וגם נתון זה, בהצטרף לטעמים שנמנו לעיל – תומך בדחיית הבקשה לקיום דיון נוסף.
לסיכום, הבקשה נדחית.
המבקש יוצג ע"י: עו"ד אוריאל (חור) ניזרי ; המשיבים יוצגו ע"י: לא צוין
