אדם שנפגע בתאונת עבודה לפני 20 שנה תבע את עורכי דינו על רשלנות לאחר הליך משפטי ממושך שלאחריו נותר ללא פיצוי. בית המשפט חייב אותו בהוצאות בסך 60 אלף שקלים וקבע כי בחר ביודעין לנהל הליך משפטי חסר סיכוי, שעה שהעלה טענות לפגמים בהליך קודם מבלי לבדוק את טענותיו או בהתעלמות מדעת מהבסיס העובדתי
התובע עבד בקריה למחקר גרעיני ובשנת 1997 נפגע בתאונת עבודה, במהלכה נפל במדרגות במקום עבודתו. בגין התאונה הגיש התובע תביעת נזקי גוף נגד המעסיק. בשנת 2013, בתום הליך משפטי ארוך, ניתן פסק דין בו חויבה המדינה לשלם לתובע פיצויים בסך של כ-361 אלף שקלים בצירוף הוצאות.
המחלוקת העיקרית באותה תביעה, מעבר לשאלת האחריות, נגעה לקשר הסיבתי בין הנכות הקרדיולוגית של התובע לבין התאונה. בפסק הדין נקבע בסופו של יום כי סביר יותר שאירוע הנפילה הוא זה שחולל את אוטם שריר הלב אצל התובע וקיים קשר סיבתי משפטי ולא רק עובדתי בין אירוע הנפילה לאוטם, שמועד התרחשותו המדויק לא ידוע.
על פסק הדין הוגשו ערעורים הדדיים הן מצד התובע, שלא היה שבע רצון מגובה הפיצוי, והם ע"י המדינה. בית המשפט דחה את ערעור התובע, קיבל את ערעור המדינה וביטל את פסק הדין בהליך הקודם תוך שנקבע כי התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי בין התאונה ובין נכותו הצמיתה, אשר נובעת כולה מאוטם שריר הלב בו לקה. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנת 2017, בחלוף למעלה משני עשורים ממועד התאונה, הגיש התובע תביעה כספית נגד הנתבעים, עורכי הדין שייצגו אותו בהליכים נגד המעסיק, לפיצוי בסך של מיליון שקלים על הנזק שלא נפסק לו בתביעתו כנגד המעסיק. התובע ניהל את ההליך ללא ייצוג משפטי, ולדברי בית המשפט הטענה העיקרית שניתן לדלות מטיעוניו היא שהייתה רשלנות בהעברת מסמכים למומחה שמונה מטעם בית המשפט. התובע טען כי למומחה לא היו את כל המסמכים הרפואיים הדרושים וכי לו היו בפניו כל המסמכים, ובעיקר עבר רפואי מקופת חולים כללית המעיד כי לא סבל קודם לתאונה מבעיות לב, היה מגיע למסקנה כי האוטם בשריר הלב אירע מספר שעות לאחר התאונה ולכן יש קשר סיבתי בין הנפילה לאוטם.
בכתב הגנתם טענו עורכי הדין כי מדובר בתביעה חסרת תום לב ומהווה כפיות טובה מצד התובע, אשר בגין התנהלותו הפסיד סך של כ- 400,000 שקל שהיה יכול לקבל. לדבריהם, ניהלו את ההליך הקודם במקצועיות ובנאמנות ללקוח וכי דובר בהליך מורכב אשר כלל סוגיות משפטיות שונות, לרבות בנושא האחריות וקשר סיבתי רפואי ומשפטי למצבו הלבבי של התובע. עוד הוסיפו כי לאחר הליך מאומץ הצליחו לשכנע את המומחה מטעם בית המשפט לשנות ממסקנותיו ובית המשפט אימץ את עמדת התובע ופסק לו פיצוי.
עוד נטען כי גם בהליך הערעור הוסבר לתובע כי בית המשפט ממליץ לו לחזור מערעורו ולמרות הסכמת המדינה לחזור בה מהערעור שכנגד, ואף הצעת עורכי הדין לוותר על שכר טרחתם, עמד התובע על ניהול ההליך והוביל לשלילת הפיצויים בהם כבר זכה. עורכי הדין הדגישו כי לא נפל פגם בייצוג התובע וכי נטענו מלוא הטענות מטעמו וכל החומר הרפואי האפשרי הועבר על מנת לתמוך בטענות אלו.
השופט עידו כפכפי הזכיר תחילה כי בתביעה בגין רשלנות בייצוג בהליך קודם יש חובה להוכיח בשנית את הטענה הבסיסית כי הנכות נגרמה עקב התאונה וכי בגלל רשלנות עורך הדין לא הוכחה טענה זו בהליך הקודם.
עם זאת, לדעת השופט, לטענה מעין זו אין ראשית ראיה בהליך הנוכחי וממילא אין לה כל סיכוי להתקבל, שעה שבהליך הקודם קיבל בית המשפט את טענת התובע לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות הלבבית לתאונה. לדבריו, אם עלה בידי עורך הדין המייצג לזכות בפסק דין לטובת התובע, אשר בוטל לאחר מכן בערעור, קשה לתאר מצב בו ייקבע כי הייצוג בהליך הראשון היה רשלני.
זאת ועוד, התובע לא הגיש כראיה את המוצגים שהוגשו בהליך הקודם, לא הפנה לפרוטוקולים שנוהלו שם ולא הוכיח את טענתו הבסיסית כי התיק הרפואי המלא, לרבות בדיקות ומעקב בקופת חולים כללית, לא הוצגו בפני המומחים בהליך הקודם. לדעת השופט, די במחדל זה ובעובדה כי התובע לא צירף בהליך זה חוות דעת אשר מוכיחה כי היה חסר ראייתי בהליך הקודם שהיה מוביל במובהק לתוצאה אחרת, כדי לדחות את תביעתו.
אשר לטענת התובע כי המומחה מטעם בית המשפט נתן תשובות שאינן חד משמעיות ולכן התקבל ערעור המדינה, קבע השופט כפכפי כי עצם העובדה שמדובר בשאלה עובדתית ומשפטית שאינה חד משמעית לא מלמדת על פגם בייצוג בהליך הקודם. זאת, שכן ממילא לעורך הדין אין שליטה על ממצאי מומחה מטעם בית המשפט ולא הוכח, ואף לא נטען, כי הייתה רשלנות בהסכמה למינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט. לפיכך, לאור ההלכה לפיה ככלל יאמץ בית המשפט את מסקנות המומחה שמונה מטעמו, אין לקבל טענה לרשלנות עורך דין עת הסכים למינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט.
עוד ציין השופט כי אין לקבל את עמדת התובע, לפיה לו היה מציג מסמכים המעידים שלא סבל מבעיות לב לפני התאונה, די היה בכך כדי להוכיח תביעתו. לדעת השופט, מדובר בעמדה פשטנית המנוגדת לעובדה כי היו חוות דעת סותרות וגם המומחה מטעם בית המשפט התקשה לקבוע קשר סיבתי בין התאונה לאוטם. כמו כן, ממילא לא הוכיח התובע כי לא הוצג עברו הרפואי המלא בפני המומחה מטעם בית המשפט.
גם מבחינת התיאור העובדתי בפסק הדין בהליך הקודם עולה לדעת השופט בבירור כי אין יסוד לכל טענות התובע בהליך הנוכחי. המסמכים שצירף התובע עמדו כולם לעיונו של המומחה ונטענו הטענות להעדר בעיות לבביות טרם התאונה. עוד עלה כי גם מיפוי הלב משנת 1995 שאליו הפנה התובע, גם הוא עמד לנגד עיני המומחה ואוזכר בחוות דעתו, וגם השאלה האם עבר התובע אוטם לבבי בעת האשפוז בסמוך לאחר התאונה נדונה ארוכות בפסק הדין.
עוד סבר השופט כי די בעיון בפסק הדין בהליך הקודם כדי לקבוע כי התובע לא הוכיח טענותיו בדבר אי הצגת ההיסטוריה הרפואית למומחה או חסר במסמכים שגרמו לתוצאת פסק הדין. כפועל יוצא, נקבע כי התובע לא הוכיח רשלנות בניהול ההליך הקודם. יתרה מכך, בהעדר חוות דעת רפואית מטעם התובע בהליך הנוכחי, לא הוכחה הטענה כי אכן היה קשר סיבתי בין האוטם לתאונה וכי לו היו מוצגים מסמכים רפואיים נוספים סביר להניח כי מסקנת המומחה הייתה נחרצת יותר, מקביעותיו בחקירתו הנגדית ובחוות דעתו.
בנוסף, קבע השופט כי הטענות לכשל בייצוג בערעור היו לא ברורות, וגם שם הלין התובע כי לא הוגשו מלוא המסמכים, שעה שברור כי כל המוצגים בהליך הקודם עברו לעיון המחוזי. לדעת השופט, טענות התובע במכתבו לבית המשפט המחוזי לאחר הדיון בערעור, דומות לטענותיו בהליך זה, ומלמדות על קושי של התובע לתאר את העובדות באופן מציאותי, תוך שנשען על משאלות ליבו ולא על עובדות. בנוסף, לא ברור מה הרשלנות הנובעת מכך כי מספר עורכי דין באותו משרד טיפלו בעניינו של התובע.
לסיום קבע השופט כי מתצהירי עורכי הדין הנתבעים ועדותם עולה בבירור כי במשך כל ההליך היו הצעות פשרה בהן הוערך גובה הנזק סביב 400,000 שקל, ויש לקבל עדותם כי למרות שהמדינה הסכימה לוותר על ערעורה במידה וימשוך התובע ערעורו, ביקש התובע כי יינתן פסק דין, למרות שהוסברו לו הסיכונים. לפיכך, אין לקבל את טענתו המיתממת היום כי לו היו מסבירים לו כי לא ניתן להגיש עוד מסמכים לבית המשפט המחוזי - היה מסכים לפשרה.
אשר להוצאות ההליך, קבע השופט כי התובע בחר ביודעין לנהל הליך משפטי חסר סיכוי, שעה שהעלה טענות לפגמים בהליך קודם, מבלי לבדוק את טענותיו או בהתעלמות מדעת מהבסיס העובדתי בהליך הקודם. בנסיבות אלו, נקבע, אין סיבה להקל עם התובע בהוצאות ההליך ויש לפסוק לכל הפחות את שיעור שכר הטרחה בהתאם לתעריף המומלץ, בהתחשב בסכום התביעה המשמעותי של מיליון שקלים. אשר על כן, ישלם התובע לנתבעים הוצאות ושכ"ט בסך 60 אלף שקלים. הנתבעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד גיורא אבן צור.
