שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > "מגעיל, כמו אחרון העבריינים" – לקוחה תפצה עו"ד על תלונה מכפישה ללשכה

חדשות

"מגעיל, כמו אחרון העבריינים" – לקוחה תפצה עו"ד על תלונה מכפישה ללשכה, צילום: istock
"מגעיל, כמו אחרון העבריינים" – לקוחה תפצה עו"ד על תלונה מכפישה ללשכה
14/05/2019, עו"ד לילך דניאל

בית משפט השלום בחיפה חייב לקוחה לפצות את עורך דינה לשעבר ב-12 אלף שקל, בעקבות תלונה שהגישה נגדו ללשכת עורכי הדין שכללה התבטאויות מכפישות כלפיו. השופטת: "ניתן לקבל כי ללקוחות יהיו תלונות כלפי עורכי הדין אותם הם שוכרים. יחד עם זאת, אין להסכין עם מצב בו הופך עורך הדין כר לחבטות, ולו מילוליות, של לקוחו"

הנתבעת פנתה לתובע, עו"ד במקצועו, לצורך קבלת שירותים משפטיים בקשר עם צוואת גיסתה המנוחה. היורשים, בהתאם לצוואת המנוחה, הם ארבעת ילדיה של הנתבעת ושני הילדים של אחיה. תחילה הוסכם בין הצדדים כי התובע יפעל למתן צו קיום לצוואת המנוחה, ולאחר שזה ניתן פנתה הנתבעת לתובע בשנית, בבקשה כי ימשיך את הטיפול המשפטי במימוש הוראות הצוואה.

בשלב מסוים, עלו היחסים בין התובע לנתבעת על שרטון, בשל אי קידום הטיפול ביישום צוואת המנוחה בקצב הנדרש, לדעת הנתבעת, ועקב יידוע כלל היורשים בדבר כספים שצברה המנוחה בחברת ביטוח שאינה מוזכרת בצוואה, אשר לטענת הנתבעת יועדו לילדיה בלבד.

הנתבעת פנתה פעמים רבות לתובע בבקשות ובירורים שונים בקשר לטיפול בעניין זה, כאשר במהלך הפניות הוחרף השיח בין הצדדים עד שהגיע למצב בו ביקש התובע כי הנתבעת לא תפנה אליו עוד ושהקשר יתבצע דרך בנה, החתום על ייפויי הכוח. נוכח האמור, ביקשה הנתבעת לבטל את ההסכם בין הצדדים ולקבל בחזרה שני קלסרים הכוללים את מסמכי המנוחה אשר לטענתה מסרה לתובע.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעקבות כך, הגיע בנה של הנתבעת למשרדו של התובע לקבלת הקלסרים, ואישר בכתב כי קיבל אותם וכי אין לו או לכל גורם אחר כל דרישה או תביעה כנגד אף אדם. למרות זאת טענה הנתבעת כי התובע השיב לה קלסר אחד בלבד וגם ממנו הותיר בידיו מסמכים ללא היתר.

אחר הדברים הללו, פנתה הנתבעת במכתב תלונה ללשכת עורכי הדין, בו כתבה בין היתר כי התובע "מדבר בשפה מגעילה, מנבל את הפה ומתכסח איתי כל הזמן", "חצוף בצורה לא נורמלית", "מתנהג כמו אחרון העבריינים ואנשי העולם התחתון" עושה "שם רע" לכל קהילת עורכי הדין, צורח עליה, "צריך לקחת לו את הרישיון", "בן אדם מגעיל", "מלא באגו" ועוד.

במקביל, פנתה הנתבעת לתובע בהודעת דוא"ל, שהעתק ממנה שלחה גם ללשכת עורכי הדין, בה דרשה כי ישיב לה את המסמכים שלא הושבו לה והוסיפה כי בכוונתה לפנות בנושא גם למשטרה בתלונה על גניבת מסמכים. בהמשך לכך, שלחה הנתבעת דוא"ל נוסף ללשכת עורכי הדין ונוהלו תכתובות נוספות בין הצדדים, שלאחריהן הודיעו היורשים לתובע על סיום ההתקשרות ביניהם.

מספר ימים אח"כ הגיעה הנתבעת למשרדו של התובע בבקשה לאסוף את המסמכים החסרים לטענתה, ומשסירבה לעזוב את המשרד, הזמין התובע את המשטרה לפינויה. בתגובה לכך, פנתה הנתבעת עוד באותו היום למשטרה והגישה כנגד התובע תלונה בגין אחזקת המסמכים אשר לטענתה לא הושבו לה. בהמשך שלחה הנתבעת דוא"ל נוסף ללשכת עורכי הדין, בו שבה על טענותיה ופירטה את השתלשלות האירועים שקרו במשרדו.

לאחר בירור התלונה, הוחלט בוועדת האתיקה המקצועית של לשכת עורכי הדין כי אין מקום לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד התובע ועל גניזת התלונה. בעקבות האמור, הגיש התובע תביעת לשון הרע נגד הנתבעת, בטענה כי מכתבי התלונה ששלחה ללשכת עורכי הדין כללו אמירות מכפישות המהוות לשון הרע כלפיו. לטענתו, התבטאויות אלו גרמו לו מפח נפש, פגעו ברגשותיו ובכבודו, כמו גם במוניטין רב השנים אשר צבר. התובע הוסיף וטען כי התלונה ללשכת עורכי הדין הוגשה בחוסר תום לב ואינן חוסות תחת הגנות החוק.

התלונה הונעה ממצוקה רגשית עמוקה

הנתבעת מצדה, טענה כי לא הונעה על-ידי כוונת זדון או יצר נקם אלא מצוקה אמיתית אליה נקלעה עקב חוסר מענה מצד בעל מקצוע אשר שכרה ולו שילמה ממיטב כספה. לדבריה, הטיפול בעניין זה הוציא ממנה צדדים לא נעימים, אולם לא הייתה בכוונתה לפגוע בכבודו של התובע אלא לקבל מענה. עוד הוסיפה כי ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שהפרסום לא בוצע ברשתות החברתיות, אלא במסגרת פנייה ללשכת עורכי הדין – הגוף הממונה על התובע מבחינה מקצועית

השופטת סיגלית מצא קבעה כי הדברים שנכתבו ע"י הנתבעת הם קשים וכי היא השתמשה באמירות קיצוניות אשר חרגו מתחום הסבירות, אף לו היה בהם ממש, או מגבול הטעם הטוב. עוד הובהר, כי חלקם של התיאורים נופלים בגדר גידופים ('חלאה', 'מגעיל' וכיו'), אשר הוכרו על ידי בתי המשפט כביטויים שדי בהם כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם. נוכח האמור, קבעה השופטת כי מדובר בדברים העולים כדי עוולת לשון הרע.

בכל הנוגע להתקיימותן של הגנות החוק, ציינה השופטת כי באופן טבעי, הגשת תלונה כנגד איש מקצוע לגוף המקצועי הממונה עליו עשויה לכלול אמירות הפוגעות בשמו הטוב של הנילון, וכי העדר הגנה שבדין למתלונן מפני תביעה פוטנציאלית בגין לשון הרע, עשויה להוביל להימנעות מהגשת תלונות, אשר לעיתים יימצאו מוצדקות, ואף עשוי הדבר להביא לכר פורה ללחצים למשיכת תלונות מעין אלה ולמניעת בירורן עד תום. כל אלה, נקבע, מנוגדים לאינטרס הציבורי כי התנהלותו המקצועית של עורך הדין תפוקח כראוי.

לגופו של עניין, קיבלה השופטת את עדותה של הנתבעת, לפיה תלונתה ללשכת עורכי הדין הונעה ממצוקה רגשית עמוקה, אליה נקלעה עקב התעלמותו של התובע מפניותיה. לשיטתה, על מצוקתה של הנתבעת ניתן ללמוד, בין השאר, מאופן ניסוח התלונה, שהוא מרושל, מורכב קטעים קטעים שאין קשר ביניהם, מהביטויים בהם נקטה, כמו גם מעדותו של בנה, אשר נמצאה מהימנה. עוד שוכנעה השופטת כי הנתבעת פעלה מתוך רצון לעורר את התובע להגיב לדרישותיה, ולהשיב לה את המסמכים החסרים לדעתה.

עם זאת, סברה השופטת כי חלקים נרחבים מהביטויים שנכללו בתלונת הנתבעת לא היו ענייניים, לא היה בהם לקדם בירור ענייני של תלונתה, וכל מהותם פגיעה בשמו הטוב של התובע. ביטויים אלה, נקבע, אינם לגופו של עניין אלא לגופו של אדם ותכליתם להאיר את התובע באור שלילי ולהכפישו. בנוסף, נקבע, אין בשימוש במונחים אלה כדי להביא לתוצאה לה ייחלה הנתבעת - בירור ענייני, כן ואמיתי של המחלוקות בין הצדדים בפני גורם חיצוני, אלא מדובר בניסיון הכפשה, הא ותו לא. אשר על כן, לא מתקיים היסוד המהותי של דרישת תום הלב בין התבטאויות וכינויים אלה לבין תכלית ההגנה הקבועה בחוק, גם אם סברה הנתבעת כי הדברים שפרסמה אמת הם.

חזקה שהפרסום בוצע בחוסר תום לב

עוד הוסיפה השופטת כי אין ספק שנקיטת אמצעים פשוטים, כגון שיחה עם בנה, היו מבהירים לה את העובדות לאשורן, וכי היא יכלה להשיג את התוצאה המבוקשת – ברור תלונתה, גם בהתנסחות זהירה יותר, ובדרך שתפגע פחות בתובע. משכך, קמה אף חזקה כי הפרסום נעשה שלא בתום לב.

בפסיקת סכום הפיצוי, התחשבה השופטת בכך שהנתבעת פנתה לגוף רשמי ומוכר, אשר תפקידו, בין היתר, קבלת ובירור תלונות על ציבור עורכי הדין עמו נמנה התובע. לשיטתה, גוף זה מורגל בקבלת תלונות מעין אלו, והאמירות בהן נקטה הנתבעת בתלונותיה השונות אינן זרות לו. בנוסף, ציינה השופטת כי הנתבעת לא פרסמה את הדברים באתרים חיצוניים הפונים לציבור הרחב (כגון רשתות חברתיות), וכי התלונה נגנזה ולא פורסמה ברבים. מנגד, התחשבה בכך שעובר להגשת התביעה או במהלכה לא פנתה הנתבעת לוועדת האתיקה בהודעת התנצלות על דבריה הקשים כנגד התובע. שיקול נוסף היה עוצמתם של הביטויים בהם נקטה כלפי התובע והזיקה בין הערך הנפגע (שם טוב) לבין מקצועו.

"כבוד האדם, ממנו, כאמור, נגזרים חופש הביטוי מחד גיסא והזכות לשם טוב מאידך גיסא, מחייב כי אדם יוחזק כאחראי לבחירותיו ומעשיו, גם אם אלה נבעו מתחושת מצוקה סובייקטיבית או מתוך מניעים שאינם זדון או נקם", כתבה השופטת לסיום. "מקצוע עריכת הדין לא קל הוא, בין השאר בשל ההתמודדות הנדרשת עם לקוחות והצורך לתווך בין ציפיותיהם, תפישותיהם ותחושת הצדק הסובייקטיבית שלהם לבין המצב המשפטי והמערכת המשפטית ואילוציה. לקוח הפונה אל עורך דין זכאי לשירות הוגן, אדיב, מקצועי וענייני. הוא זכאי לצפות ליושר והגינות, לטיפול מקצועי ומסור. ניתן לקבל כי ללקוחות יהיו תלונות כלפי עורכי הדין אותם הם שוכרים. חלקן של תלונות אלה אף מוצדקות. יחד עם זאת, אין להסכין עם מצב בו הופך עורך הדין כר לחבטות, ולו מילוליות, של לקוחו".

לאור האמור, קיבלה השופטת את התביעה וקבעה כי הנתבעת תפצה את התובע ב-12 אלף שקלים, בתוספת הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 שקל.

תא"מ 6126-10-18

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:20
קומיט וכל טופס במתנה