חדשות

למרות שחלפו 71 שנים מקום המדינה, המשפט הישראלי עדיין מכיל שרידים של פקודות מנדטוריות ישנות ואפילו חקיקה מתקופת השלטון העות'מאני, שאינם מותאמים לעידן הנוכחי ויוצרים לא אחת בעיות פרקטיות ופרשניות. האם לא הגיעה העת לכונן משפט ישראלי עצמאי לחלוטין?

באוקטובר 2017 דנו שלושה שופטי בג"ץ בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד החלטת המשטרה שלא לאפשר עוד את קיומן של ההפגנות שהתקיימו בכל מוצאי שבת ב"כיכר גורן" שבפתח תקווה, אשר עסקו במחאה על שחיתות שלטונית ועל אופן הטיפול בחקירות ראש הממשלה. אחת מהשאלות שהתעוררו באותו עניין, הייתה האם רשאית המשטרה להתנות את קיום ההפגנות ברישיון, וזאת נוכח סעיפים 83-84 לפקודת המשטרה, המסמיכים את המשטרה לדרוש רישיון לקיום "אסיפה", המוגדרת כ"חמישים איש או יותר שהתקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל ענין מדיני או כדי לדון בנושא כזה".

כך מצאו עצמם שופטי בג"ץ עושים מאמצים ניכרים על מנת לפרש את המונח "עניין מדיני", שהתנגש עם הנוסח המקורי של הפקודה המנדטורית - "political interest". "הדרישה לקבלת רישיון לצורך קיום הפגנות הקבועה בפקודת המשטרה, אינה אלא שריד מנדטורי אשר דומה כי הגיעה העת לבחון את הסרתו מספר החוקים הישראלי", כתבה השופטת (כתוארה אז) אסתר חיות בשולי פסק דינה. "הדרישה לרישוי כזה אינה מקובלת ואינה נהוגה במדינות מערביות... אף לא בבריטניה, ועל אחת כמה וכמה שאין למצוא דרישה כזו בשיטות משפט של מדינות דמוקרטיות על פי אמת מידה הנוגעת לתוכן ההפגנה". לפיכך, קראו כל שלושת השופטים למחוקק לבחון את האפשרות לשנות את ההסדר הקבוע בדין בכל הנוגע לרישוי התקהלויות.

עניין זה מדגים באופן ברור את אחת מהבעיות עמן מתמודד המשפט הישראלי בימינו. למרות שחלפו 71 שנים מאז קום המדינה והמנדט הבריטי מזמן לא שולט בארץ, שרידים ממנו עדיין ממלאים את ספר החוקים שלנו. מדובר במספר לא זניח של פקודות שרבות מהן עדיין נמצאות בתוקף, שנחקקו בימי המנדט ולמעשה מעולם לא בוטלו אלא תורגמו לעברית, באופן היוצר לעתים בעיות פרשניות, כמו במקרה של פקודת המשטרה. בעניין זה, קבע בית המשפט העליון כי מקום שבו מדובר בפרשנות של נורמה שמקורה בחקיקה מנדטורית, יש ליתן משקל במהלך הפרשני לנוסח המקורי, לצד הנוסח החדש ולתכליות שעומדות ביסודו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

דוגמה נוספת לבעייתיות של נושא זה היא פקודת המסים (גביה). מדובר בפקודה בריטית שנחקקה בשנת 1929 מתוך רצון של שלטונות המנדט לגבות תשלומי מסים מהאזרחים הנתונים תחת שליטתו, אך היא משמשת עד היום גופים מנהליים בגביית חובות מאזרחים בדרכים מורכבות שרבים מוצאים אותן פוגעניות. אלו כוללות בין היתר עיקולים המוטלים בגין חובות קטנים מאד, פתיחת הליכי גבייה שנים רבות ממועד היווצרות החוב והעברת סמכות הגבייה לגופים פרטיים שאינם כפופים לחובות אתיקה ופועלים למטרות רווח. מה שעוד מעניין לציין, הוא שהפקודה מכילה מונחים ארכאיים כמו "מוכתר", "שבט", הלוואות זרעים" ועוד, שמזמן עברו מן העולם.

בעקבות כך, נשמעו במהלך השנים ביקורות רבות כלפי הפקודה, שקראו לבטלה או לכל הפחות לפרש בצמצום רב ככל האפשר את הסמכות של הרשות המקומית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים בעידן שלאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנוסף, נוסחו מספר הצעות חוק שנועדו לצמצם את תחולת הפקודה.

לצד הפקודות המנדטוריות, מכיל המשפט הישראלי גם שרידים מהשלטון העות'מאני, כמו למשל סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאני, העוסק במעמדה של טענה בעל פה אל מול מסמך בכתב, ועניינים הנוגעים להסדרת קרקעות. כך, מונחים כמו "קרקעות מולכ" ו"מירי" עדיין שגורים בפי בתי המשפט בישראל, שמוצאים עצמם לא אחת חוזרים לעיין ב"מג'לה" - קובץ הדינים האזרחיים של השלטון העות'מאני.

מלבד זאת, בישראל פועלות עד היום עשרות אלפי "אגודות עות'מאניות" הפועלות בהתאם ל"חוק העותומני על האגודות" שנחקק בשנת 1909(!), בהן גופים ציבוריים גדולים כמו ההסתדרות והתאחדויות מקצועיות נוספות. היצור המשפטי הזה אמנם בוטל עם כניסתו לתוקף של חוק העמותות הישראלי ב-1980, אולם האגודות העות'מאניות שפעלו עד אז הורשו להמשיך בפעילותן וכך הלכה למעשה קיבלנו עמותות המתקיימות ב"עולם מקביל" במסגרתו לא חלה עליהן אף חובת דיווח כלפי שום גוף, באופן היוצר פתח נרחב לליקויים. אחת מהאגודות הללו, פועלי אגודת ישראל, חויבה בהחלטה תקדימית של ביהמ"ש המחוזי מרכז מיולי 2018 להירשם כעמותה, על מנת לתקן אי סדרים שהתגלו בה. במקביל נעשו מהלכים שמטרתם להחיל חובות דיווח ושקיפות גם על האגודות העות'מאניות.

לפיכך, נשאלת השאלה – האם לא הגיעה העת להשתחרר סופית משרידים של שיטות משפט זרות ולכונן משפט ישראלי עצמאי לחלוטין? מדובר בשאלה שלה משמעויות פרקטיות וסימבוליות כאחד. "אני מייחל שעולם המשפט הישראלי יהיה עצמאי דיו כדוגמת המשפט האמריקאי כדי להשתחרר מכל מני אפיקים היסטוריים שבנו אותו, החל מהמשפט העות'מאני והמשפט האנגלי שהתווה למעשה את פיתוחו של המשפט הישראלי", אומר עו"ד יניב לנקרי ממשרד לנקרי ושות', העוסק במשפט אזרחי. "דבר אחד שבאופן אישי לא הייתי רוצה להשתחרר ממנו הוא המשפט העברי. במשפט העברי, שגם שופטי העליון יודעים להשתמש בו, יש המון מקורות חיוניים שניתן לשאוב לתוך שיטת המשפט בישראל".

יחד עם זאת, סבור עו"ד לנקרי כי למרות שהמשפט הישראלי עבר כברת דרך מבחינת העצמאות שלו ושופטי ישראל נחשבים בעולם כשופטים מצוינים, עדיין לא הגיעה השעה להשתחרר באופן מוחלט ממשפט משווה בעולם. "נקודתית אני חושב שבהחלט פקודת המסים וחיקוקים אחרים כן יכולים להתאים את עצמם יותר למודרניזציה הכלכלית שנהוגה בארץ. בנוסף, אם היו שואלים אותי איזה משפט הייתי רוצה לשאוב יותר לדין הישראלי, מלבד המשפט העברי, הייתי לוקח כמודל את המשפט האמריקאי. אני חושב שכאשר תקום חוקה במדינת ישראל, אם נגיע ליום הזה, תיפתרנה הרבה מהבעיות שקשורות למשפטים משווים או משפטים קודמים שנשאבו לתוך הדין הישראלי".

אשר לשאלה האם אין לביטול כל אותן פקודות וחיקוקים זרים משמעות סמלית, אומר עו"ד לנקרי: "הלאומיות שלנו כאומה לא מוטלת בספק, אבל המשפט האנגלי הוא משפט מצוין על אף שהוא נקלט לדין הישראלי 'ברגל שמאל', כלומר בתקופה לא פשוטה ששלט פה שלטון זר. מרגע שקיבלנו את העצמאות שלנו, אנחנו נהיים יותר ויותר עצמאיים. עם זאת, מאחר שישראל היא בכל זאת מדינה צעירה, עדיין צריך להשתמש במשפטים אחרים. לא מתוך הזדהות לאומית (אין לי שום רצון להניף את הדגל הבריטי ביום העצמאות), אלא מתוך אפשרות ויכולת ללמוד מהמשפט האנגלי, שגם הוא משפט מצוין".