שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > פגיעה במהלך שיעור יוגה הוכרה כ"תאונה" לפי חוק הביטוח הלאומי

חדשות

פגיעה במהלך שיעור יוגה הוכרה כ"תאונה" לפי חוק הביטוח הלאומי, צילום: pixabay
פגיעה במהלך שיעור יוגה הוכרה כ"תאונה" לפי חוק הביטוח הלאומי
03/10/2018, עו"ד לילך דניאל

במסגרת ערעורה של מבוטחת שנפגעה במהלך ביצוע תנוחה מסובכת בשיעור יוגה, התייחס בית הדין הארצי לעבודה לפרשנות הגדרתה של "תאונה" לפי חוק הביטוח הלאומי, המזכה בדמי פגיעה מכוח ביטוח נפגעי התאונות. נקבע, כי "תאונה" היא תקלה פתאומית, בלתי צפויה ובלתי מתוכננת, אשר הובילה לטראומה פיזית שאירעה כהמשך ישיר לתקלה הפתאומית, וקיימת לפי היגיון החיים סבירות גבוהה שנגרמה על ידה

המערערת השתתפה בשיעור יוגה קבוצתי. במהלך השיעור ביצעה, בהתאם להנחיות המדריכה, תרגיל ששמו "תנוחת העיט" (Garudasana), במסגרתו נדרשה לכופף את ברכיה בעודה עומדת, לשלב את ירכה הימנית מעל רגלה השמאלית ולהשאירה מלופפת מעליה כאשר קרסול רגל ימין נשען על שוק רגל שמאל, ולהישאר בתנוחה זו כאשר ידיה מורמות אף הן ומשולבות זו בזו.

לגרסת המערערת, תוך כדי ביצוע התרגיל שמעה "קליק" ונפלה בלי יכולת לזוז. בעקבות כך פנתה למוקד קופת החולים, שם אובחנו אצלה פריקה של הפיקה בברך שמאל ו"שבב סחוסי מנותק". כתוצאה מכך שהתה המערערת בחופשת מחלה ולא יכולה הייתה לחזור לעבודתה במשך מספר חודשים.

לאחר ההשתלשלות האמורה, הגישה המערערת תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי תאונה, אלא שתביעתה נדחתה מהטעם שהפגיעה בברכה השמאלית "לא נגרמה ע"י גורם חיצוני אלא כתוצאה מתנועה סיבובית/תנועה לא טובה שביצעת במהלך שיעור יוגה". לפיכך הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המחלוקת בין הצדדים הייתה בנוגע לפרשנותו של סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר "תאונה" כ"אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד". בית הדין האזורי החליט לדחות את התביעה וקבע כי מהתשתית העובדתית עולה כי לא הייתה כל נפילה או חבלה אצל המערערת, אלא שמדובר למעשה בכאב שנגרם כתוצאה מהימצאות בתנוחה מסוימת ללא סיבה חיצונית או מאמץ מיוחד. בית הדין הוסיף כי החבלה לא נגרמה כתוצאה מנפילתה של המערערת על המזרן, שכן שמעה את ה"קליק" בברכה עובר לנפילה. עוד הסיק בית הדין כי המערערת לא ביצעה כל תנועה, פעולה חיצונית או פעולה יוצאת דופן, אלא הרגישה כאב חד בזמן עמידה סטאטית, ולפיכך דחה את התביעה.

בערעור לבית הדין הארצי טענה המערערת כי כאשר ניתן להראות הפעלת כוח על אחד מאברי הגוף לא מתוך האיבר עצמו אלא באמצעות איבר אחר או "מכשיר שהוא זרועו הארוכה של הגוף" - אין סיבה שלא להכיר בכך כגורם חיצוני וכ"תאונה". לשיטתה, קביעה כזו תואמת "גם את פסק דין קגנוביץ וגם את תכלית הסעיף ותכלית ההבחנה בין תאונה למחלה ובין גורם פנימי לחיצוני".

ביטוח לאומי מאידך, טען כי בית הדין האזורי דחה באופן מפורש את גרסת המערערת בדבר לחץ או מאמץ יוצאי דופן במהלך ביצוע תרגיל היוגה, וכי "גורם חיצוני" לצורך הוכחת תאונה הוא "גורם חיצוני לגוף האדם עצמו", כאשר תנועה לא נכונה או תנוחה לא נוחה אינן נופלות להגדרה זו.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קיבלה את הערעור וקבעה כי יש להכיר באירוע כ"תאונה" כמשמעותה בסעיף 150 לחוק. לדברי השופטת, תכליתו של ביטוח נפגעי התאונות היא לפצות מבוטח שאירעה לו תאונה על הפסד הכנסה ועל הוצאות עקב אובדן כושר התפקוד כתוצאה מהתאונה, קרי להעמיד למבוטח גמלה מחליפת שכר כ"כרית ביטחון" למקרה של אירועים בלתי צפויים הפוגעים ביכולת התפקוד ומשבשים את סדרי החיים הרגילים.

בכל הנוגע להגדרת ה"תאונה", ציינה השופטת כי זו כוללת ארבעה מרכיבים: אירוע פתאומי; שמעורב בו "גורם חיצוני"; שהוביל ל"חבלה פיסית"; וכאשר כתוצאה מחבלה זו (תוך דרישה לקשר סיבתי) אבד כושר התפקוד. בעניין זה, הבהיר בית הדין בפסיקה קודמת כי בסיטואציה בה נגרמה למבוטח תקלה פתאומית שניתן היה לראותה בעין, אשר גרמה באופן ישיר וברור לנזק פיזיולוגי - יש להכיר באירוע בכללותו כ"תאונה", וזאת מבלי לדקדק בשאלה מהו ה"גורם החיצוני" המדויק.

לגופו של עניין, התייחסה השופטת לפרשנותה של "תאונה" בהקשר של תאונת עבודה, וזאת מכוח ההלכה לפיה פרשנות חקיקה נעשית בהתאם ללשון החוק ותכליתו. עוד התייחסה לדברי ההסבר להצעת החוק במסגרתה התווספה ההגדרה של "תאונה" לצורך ביטוח נפגעי התאונות, ובהם הוסברה ההגדרה במילים הבאות: "מאחר שמטרת החוק לשלם דמי תאונה רק למבוטח שאירעה לו תאונה, להבדיל ממחלה, מוצע להדגיש שהמדובר רק בתאונה שנגרמה כתוצאה מגורם חיצוני המביא לחבלה פיסית, ולא להשאיר עניין זה לכללים ומבחנים שייקבעו בתקנות".

תקלה פתאומית, בלתי צפויה ובלתי מתוכננת

מקור נוסף אליו התייחסה השופטת הוא הפסיקה העוסקת בפרשנותן של פוליסות ביטוח תאונות אישיות. בהקשר זה מוגדר מקרה הביטוח בפוליסה הטיפוסית כתאונה גופנית בלתי צפויה מראש הנגרמת "במישרין על ידי אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין". לדברי השופטת, הגדרה זו פורשה באופן רחב, מתוך הבנה שתכליתה להבהיר את מושג ה"תאונה" העומד ביסוד הביטוח ולהוציא ממנו מחלה "טבעית" או תוצאה שיסודה ב"תמורות טבעיות אפשריות" אצל אותו מבוטח. בהתאם, אמצעי "חיצוני" פורש בעיקרו של דבר כ"בלתי טבעי", והובהר כי הדרישה ל"אמצעי אלימות" אינה מחייבת שהנזק ייגרם על ידי אדם אחר. לדעת השופטת, מכך ניתן ללמוד כי הגדרת המונח "תאונה" אמורה להיבחן לפי תכליתה כמו גם משמעותה הישירה והמקובלת, ולא לפי דקדוק מילוני.

בהתייחס לכלל האמור, סברה השופטת כי אין לפרש את הביטוי "גורם חיצוני" שבסעיף 150 לחוק באופן טכני, המנותק מהקשרו הכולל של הסעיף ועלול להוביל לתוצאות מלאכותיות. במקום זאת, יש לפרש את הביטוי "אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית" כמכלול אחד, שמטרתו לאתר את אותם מקרים בהם אכן אירעה "תאונה" במשמעותה הרווחת, להבדיל ממחלה. בהתאם, לשיטתה, את הביטוי "גורם חיצוני" יש לפרש באופן שנועד להוציא מהגדרת "תאונה" את אותם גורמים לנזק שהם התרחשות פנימית בתוך גוף האדם, להבדיל מגורם שניתן להבחין בו בעין במציאות האובייקטיבית.

בהתאם לאמור, נקבע כי ניתן לאפיין "תאונה" כתקלה פתאומית, בלתי צפויה ובלתי מתוכננת, שהתרחשותה ברורה וניתן להבחין בה ולהצביע עליה, אשר הובילה לטראומה פיזית שאירעה כהמשך ישיר לתקלה הפתאומית, וקיימת לפי היגיון החיים סבירות גבוהה שנגרמה על ידה. הובהר כי תאונה כזו אינה מתייחסת לנזק הנובע מליקוי פנימי שהיה בגופו של האדם ואף לא להתפתחות טבעית שלו, אלא לנזק שהוא תוצאה של אותו אירוע פתאומי אובייקטיבי שמעורב בו גורם חיצוני, אשר התרחש בסמיכות זמנים וניתן להצביע עליו. לפיכך, עצם קיומה של תקלה פתאומית אובייקטיבית שניתן לראותה בעין ולהצביע עליה, ובהיבט זה היא "חיצונית" לאיבר שנפגע להבדיל מגורם פנימי-טבעי המצוי בגוף האדם, היא שתהווה את ה"גורם החיצוני" הדרוש בהתאם להגדרת החוק.

לצד זאת הדגישה השופטת כי ההגדרה לעיל אינה הגדרה ממצה והשאלה אם מדובר ב"גורם חיצוני" לצורך הגדרת תאונה תיבחן באופן התואם את תכליתו של ביטוח נפגעי התאונות ובהתאם לרוח הדברים.

במקרה זה, שוכנעו השופטים כי המערערת עמדה בנטל להוכיח "אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית" בהתאם לפרשנות האמורה. כך, עלה מהראיות בבירור כי המערערת לא החלה לחוש כאבים בברכה סתם כך תוך כדי הליכה או פעילות שגרתית, אלא כי אירע לה אירוע תאונתי תוך כדי ביצוע תרגיל בשיעור היוגה, בו נדרשה לפתל את רגלה בעודה עומדת ולכרכה סביב הרגל הנוספת. משכך, מדובר באירוע פתאומי ובלתי מתוכנן ששיבש את חייה של המערערת למספר חודשים, וכלול בגדר המקרים עליהם נועד ביטוח נפגעי התאונות להגן. בהתאם לכך, העניין יוחזר למוסד לביטוח לאומי לצורך בדיקת שאר התנאים לזכאות לדמי התאונה, לרבות אובדן התפקוד. המוסד יישא בהוצאות המערערת בגין ההליכים המשפטיים בשתי הערכאות בסך של 6,000 שקל. בשם המערערת: עו"ד יצחק מור יוסף. בשם המשיב: עו"ד יפה רוטשילד.

 

עב"ל 13853-06-15

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:239
קומיט וכל טופס במתנה