חדשות

בית משפט השלום בנצרת קיבל את תביעתם של שני אחים ממוצא ערבי-ישראלי נגד מועדון ברמת ישי שהפלה אותם בכניסה אליו. בית המשפט קיבל את גרסת התובעים וקבע כי הם הרימו את הנטל להוכיח שהופלו על בסיס גזע, ופסק להם פיצוי בסך 33 אלף שקל כל אחד, בתוספת פיצוי על תקיפתו של אחד מהם

התובעים, פ.נ וכ.נ, הם שני אחים ממוצא ערבי. לטענתם, במרץ 2017 הגיעו יחד עם חבר ערבי נוסף ושני חברים יהודיים למועדון בשם "בית המרזח" ברמת ישי, לחגוג יום הולדת לכ'. חברם הערבי של התובעים הציג למאבטח תעודת חוגר, וזה אפשר לו להיכנס לעבר הקופות. בשלב זה הציג פ' רישיון נהיגה, אז החל המאבטח להתעמק בו נוכח שמו, אמר לו להמתין ונטל לידו רשימה.

פ', שהבין כי מדובר בהפליה, אמר למאבטח שאין טעם לחפש את שמו ברשימה כי הוא לא רשום בה וביקש להיכנס, אלא שהמאבטח סירב ואמר שיש רשימה. לאחר שפ' הסב את תשומת לבו כי חברו כבר נכנס לקופות, קרא המאבטח לחבר וביקש ממנו לצאת מיידית לגדר המתוחמת, אז הזעיק מאבטח נוסף ויחד הם סילקו אותם מעבר לגדר המתוחמת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כ', אחיו של פ', ניגש למקום וביקש להרגיע את האווירה ולמצוא מענה להכנסת החברים פנימה, אך הוא נענה בדחיפה על ידי אחד מהמאבטחים וכן באמירה לפיה "חבל שירימו עליו ידיים". פ' חשש להתפתחות מהומה וקטטה ומשך את אחיו, שהוא קצין צה"ל, וביקש ממנו ללכת כדי שלא יסתבכו, לאחר שנפגע עד עמקי נשמתו מסילוקו ליד אנשים. שני התובעים חזרו לרכב. מנגד, חבריהם היהודיים של התובעים ניגשו לרחבת הכניסה למועדון והוכנסו ללא שאלה או תהייה, ולאחר מכן עזבו את המקום ביודעם כי התובעים ממתינים להם מחוצה לו.

נוכח האמור, הגישו התובעים תביעה נגד המועדון ובעליו מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים וכן מכוח עוולת התקיפה, בטענה כי המאבטח במקום תקף את כ'.

הנתבעים מצדם, טענו בכתב ההגנה כי שניים או שלושה מבין חברי הקבוצה של התובעים הציגו תעודות מזהות בפני המאבטח, ולאחר שזה וידא כי הם מעל גיל 18 והתמונה בתעודה זהה לאדם העומד לפניו, הותרה כניסתם למתחם הבילוי. לעומת זאת, שניים מבין חברי הקבוצה טרם הורשו להיכנס, כאשר אחד מהם היה שיכור כלוט, התקשה לעמוד או לדבר, התנדנד מצד לצד, ונתמך על ידי החבר הנוסף בקבוצה שנותר לעמוד עמו בחוץ. לפיכך, הודיע לו המאבטח כי הוא אינו מורשה להיכנס מאחר שהוא שיכור, וגם חברו לא הורשה להיכנס מאחר שלא הייתה ברשותו תעודת זהות. לאחר שהשניים סורבו להיכנס אל מתחם הבילוי, השלושה אשר הורשו להיכנס והיו כבר בתוך המועדון, יצאו החוצה והצטרפו לחבריהם. בגרסה העובדתית של הנתבעים אין זכר לרשימת מוזמנים כלשהי.

השופט דניאל קירס קיבל את התביעה וקבע כי התובעים הוכיחו את טענת ההפליה שהעלו. תחילה, אימץ השופט את גרסת התובעים בעניין שימוש ברשימה ע"י המאבטח, וזאת נוכח הטענה שהעלו בכתב התביעה בעניין סירוב כניסתו של פ' תוך שימוש ברשימה, הכחשת הטענה בידי הנתבעים, העדר זכר של רשימה בתיאור מפורט של בדיקת כניסה בכתב ההגנה ובחקירתו הראשית של השומר ואישורו בחקירה נגדית של הטענה.

עוד הוסיף השופט כי אין בהכנסת מספר אנשים בידי השומר האחר לאחר בדיקה ברשימה, כדי לשנות מהמסקנה שהתובעים הוכיחו את גרסתם בעניין ההתנהגות במפגשם עם השומר הספציפי שהתיר לחברם להיכנס ללא בדיקה ברשימה; וכי הוא פנה לרשימה רק עם בדיקתו של התובע פ'.

נוכח האמור, ובשל הקשיים שעלו בעדותו של המאבטח, קבע השופט כממצא עובדתי כי חברם של התובעים הוכנס ראשון עם בדיקה של תעודת חוגר וללא בדיקה ברשימה כלשהי, וכי רק כשעמד מול פ' נטל השומר רשימה לידו וסירב לאפשר לו כניסה למרות שהציג תעודה. בנוסף נקבע כי כ' לא היה שתוי ולא דיבר בכבדות או צלע, כי שומר דחף אותו וכי לאחר שסורבה כניסתם של התובעים חבריהם הוכנסו למועדון מבלי שנבדקו בכל רשימה.

מבחינה משפטית, קבע השופט כי לאור העובדה שבתחילה אפשר השומר לחברם של התובעים, שהוא ערבי, להיכנס למועדון לאחר שהציג תעודה, לא מתקיימת אחת מחזקות ההפליה שבחוק. עם זאת, התובעים הטו את מאזן ההסתברויות בניסיונם להוכיח כי הופלו בכניסה למועדון על רקע גזעם. בעניין זה קיבל השופט את עדותו של חברם של התובעים לפיה השומר לא הסתכל בתשומת לב על התעודה ששלף ולא קרא כלל את שמו בתעודה, כאשר חיזוק לכך מצא בעדותו של השומר עצמו לפיה הוא בודק בתעודה כי התמונה תואמת את האדם, ואת הגיל. מנגד דחה השופט את הטענה כי החבר נכנס מאחר ששמו נשמע "פחות ערבי" משמו של פ'. לדבריו, זו למעשה אינה עדות אלה פרשנות ולכן אין לקבלה.

עוד התייחס השופט לטענה כי לפ' ישנה "חזות יותר ערבית" מזו של החבר. בעניין זה ציין השופט כי מבלי לחטוא בהכללות בשאלה מי נראה ערבי, הרי שהחבר מתלבש ומסתרק באופן מערבי, לרבות "קוקו" עילי על ראשו. עוד ציין השופט כי אמנם אם השומר היה מבקש לאכוף מניעת כניסה לערבים באופן מוחלט ונחוש, השם על תעודת זיהוי היה עשוי להוות לו לעזר, אולם עולה על הדעת שהשומר אפשר לחבר להיכנס מבלי לשים לב לשם שבתעודתו אך זיהה את פ' בבירור כערבי ומנע את כניסתו ואת כניסת אחיו בהמשך מפאת היותם ערבים. עוד הוסיף השופט כי אי-שימוש ברשימה מול החבר, שימוש ברשימה מול התובעים, ושוב אי-שימוש ברשימה עם חבריהם האחרים - תומכים במסקנה זו.

חיזוק נוסף למסקנה לפיה התובעים הופלו עקב היותם ערבים, מצא השופט בעובדה שעם סירוב כניסת התובעים, ולאחר שפ' סימן לחברו שכבר הוכנס למקום באופן שזיהה אותו כמי שהגיע עמם, השומרים החזירו את החבר והוציאו אותו החוצה. בנסיבות אלה, נקבע, אם התובעים נפסלו מטעמים ענייניים, קשה עד מאד למצוא הסבר להחזרתו של חברם, אשר כבר עבר את השומר ונכנס לקופות במועדון. בנוסף, דחה השופט את הטענה כי לא ייתכן ששומר ערבי יפלה ערבים. נוכח האמור, נקבע כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח שהמועדון הפלה אותם בכניסה על בסיס גזע.

בגין האמור, חייב השופט את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצוי התובעים בסך של 33 אלף שקל לכל אחד. בנוסף לפיצוי זה, ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לכ' בגין התקיפה והאיום, סך של 5,000 שקלים נוספים. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 9,500 שקל. התובעים יוצגו בהליך ע"י עוה"ד מאירה אזרד והדס קרמניצר. הנתבעים יוצגו ע"י עוה"ד סמדר איתן סיזמן ומור כהן.

ת"א 30239-04-17