בית משפט השלום בפתח תקווה חייב את הנהלת בתי המשפט ומשרד הבריאות לפצות ב-30 אלף שקל אזרחית בעלת מוגבלות, שנקלעה למסכת טעויות פקידותיות ושיפוטיות שבגינן זומנה בשגגה לבדיקות כשרות רפואית לנהיגה. השופטת: "אין ספק שדובר בהשתלשלות עניינים קפקאית של ממש בה טעות פקידותית שנעשתה בתום לב מנציחה את עצמה עקב חוסר התייחסות ובדיקה נאותה"
בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל את תביעתה של אזרחית בעלת מוגבלות שמיעתית, שנקלעה לשרשרת טעויות של פקידים ושופטים, שראשיתן בזימונה בטעות לבדיקות כשרות רפואית לנהיגה וסופן בכך שלא עלה בידה לבטלן במשך 5 חודשים על אף פניותיה לערכאות משפטיות וגורמים מנהלתיים שונים. השופטת: "אין ספק שדובר בהשתלשלות עניינים קפקאית של ממש בה טעות פקידותית שנעשתה בתום לב מנציחה את עצמה עקב חוסר התייחסות ובדיקה נאותה... בין לבין עברו על התובעת חמישה חודשים של התרוצצות מיותרת בין הערכאות המשפטיות ומשרד הבריאות, טרדות וחששות בשל הסיכון הפוטנציאלי לרישיון הנהיגה שלה, וללא ספק גם תחושות תסכול וכעס אין אונים מול אטימותו של הממסד כלפי האזרח, ואזרח עם מוגבלות בפרט".
התובעת, ר.א, היא בעלת מוגבלות שמיעתית ויש לרכבה תו נכה. התובעת קיבלה דו"חות חניה עקב חניה בניגוד לתמרור האוסר גם חניית רכב נכה, אלא שלטענתה התמרורים שבגינם קיבלה דו"חות אינם ערוכים כחוק והם בניגוד להנחיות לתכנון שילוט הדרכה עירוני של משרד התחבורה, עקב ריבוי יתר של המלל בהם. נוכח האמור, הגישה התובעת בעניין זה תובענה ייצוגית וכן העלתה את טענותיה ביחס לתמרורים בבית המשפט לעניינים מקומיים, שם ביקשה להישפט על דו"ח חניה בניגוד לתמרור.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
ביהמ"ש לעניינים מקומיים קבע את התיק לדיון הוכחות כבקשת התובעת, והורה למזכירות להעביר את פרוטוקול הדיון למשרד התחבורה. עם זאת, עקב טעות של פקידת המזכירות הועבר פרוטוקול הדיון למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) הכפוף למשרד הבריאות, והטעות התגלגלה לכך שהתובעת זומנה לבדיקות רפואיות ולבדיקת כשרות רפואית לנהיגה על ידי רופא כללי, פסיכולוג ופסיכיאטר, כאשר בזימון נכתב כי אי התייצבות עלולה לגרום להתליית רישיונה.
למחרת היום פנתה התובעת למרב"ד עם פרוטוקול הדיון כדי להעמידו על הטעות שנעשתה ועל כך שהפרוטוקול היה אמור להישלח למשרד התחבורה ולא למשרד הבריאות. עם זאת, הפקידה שקיבלה את התובעת השיבה לה כי איננה יכולה לבטל את ההזמנה וסירבה להציג בפניה את ההפניה שהובילה לזימונה. התובעת המשיכה ופנתה בו ביום בבקשה בכתב לבית המשפט כדי שיתקן את הטעות שביצעה המזכירות, אך גם פניה זו לא הועילה לתיקון הטעות, שכן בית המשפט כתב בהחלטתו כי "פרוטוקול הדיון הועבר למשרד התחבורה לפי החלטתי. החלטת משרד התחבורה לזמן את הנאשמת לבדיקות כשירות לנהיגה היא בתחום סמכותו של המשרד". אין חולק, כי קביעה זו מבוססת על טעות עובדתית שכן מזכירת השופט לא שלחה את הפרוטוקול למשרד התחבורה אלא למרב"ד בלבד, וההחלטה לזמן את התובעת לבדיקה רפואית הייתה של המרב"ד (הכפוף למשרד הבריאות) ולא של משרד התחבורה.
התובעת פנתה בשנית לבית המשפט והסבירה שוב את הטעות, אך ביהמ"ש נתן החלטה כי אין מקום לבטל את ההפניה. עם זאת, לבקשת התובעת קבע ביהמ"ש כי פרוטוקול הדיון ישלח גם למשרד התחבורה. התובעת, אשר סברה כי ביהמ"ש אינו נענה לפנייתה הצודקת, הגישה מיד בקשה לעיון חוזר באמצעות בא כוחה, אך גם בקשה זו נדחתה בנימוק שכבר הוחלט בה. עם זאת הבהיר בית המשפט בהחלטתו כי אין כל קשר בין מוגבלותה של התובעת לבין ההחלטה להעביר את הפרוטוקול למשרד התחבורה.
בהמשך לכך הגישה התובעת בקשת רשות ערעור על החלטותיו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים ובקשה לעיכוב ביצוע הבדיקה, אולם, גם ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה את בקשתה, בנימוק כי לא הוסבר מכח איזה חוק ואיזה סעיף מוגשת בקשת רשות הערעור או בקשה לעיכוב ביצוע ומה מקור הסמכות לעכב את ביצוע ההחלטה. לדברי בית המשפט, הזימון לבדיקה הוא החלטה מנהלית שיש לתקוף במסגרת הליך מנהלי ולא בבר"ע פלילי, ובקשה לעיון חוזר על החלטה זו נדחתה אף היא. התובעת הגישה בר"ע לבית המשפט העליון אשר נדחתה על הסף מנימוקים פרוצדורליים.
בין לבין, התובעת דחתה פעמיים מנימוקים רפואיים את מועד הבדיקה אליה זומנה, ובהמשך פנתה גם ליועצת המשפטית של משרד הבריאות אשר דאגה לקבל הסבר מהמרב"ד, מדוע זומנה התובעת לבדיקה ומדוע לא בוטלה ההזמנה. לימים התקבלה תשובה רשמית מהמרב"ד בה הודה בצדקת התובעת בהתבסס על הפרוטוקול, הודה כי הזימון היה שגוי, והודיע לתובעת כי הזימון מבוטל וכי התיק שלה במרב"ד נסגר.
התובעת לא הסתפקה בכך, אלא הגישה תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, השופט (בדימ') אליעזר ריבלין, אשר מצא את תלונת התובעת כמוצדקת. ריבלין ציין בהחלטתו כי לא ניתן במקרה זה להתעלם מתחושתה הקשה של התובעת, אשר בשל טעות בשם הנמען הוטרדה על לא עוול בכפה, ונאלצה להתמודד עם ההזמנה לבדיקות רפואיות ועם סדרה של הליכים משפטיים, כאשר עניין זה הוסר בסופו של דבר מסדר היום רק כ 5-חודשים לאחר מכן. עוד כתב ריבלין כי ניתן היה כבר בעקבות בקשת התובעת שאליה צירפה את הודעת מזכירות בית המשפט למכון הרפואי, לעמוד על הטעות שנפלה, אלא שהשופט לא העמיד את הדברים על מכונם כבר בשלב זה ולו עשה כן היו נחסכים מהתובעת עוגמת הנפש, הטרחה וההוצאות שהיו מנת חלקה לאחר מכן.
בעקבות השתלשלות האירועים האמורה, הגישה התובעת תביעה בסך 250 אלף שקל לבית משפט השלום בפתח תקווה נגד הנהלת בתי המשפט, משרד הבריאות ועיריית ת"א, בטענה כי נגרמו לה נזקים לא ממוניים של עשרות אלפי שקלים בשל ראשי הנזק של פגיעה בשמה הטוב, עגמת נפש ובזבוז זמן במשך חודשים ארוכים.
השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע קיבלה חלקית את התביעה ופסקה לתובעת פיצוי בסך 30 אלף שקל. לעניין אחריות המדינה להחלטות שיפוטיות שניתנו ברשלנות, מצדדת השופטת בעמדה המרחיבה לפיה במקרים של רשלנות רבתי יש מקום לפסוק פיצויים לבעל הדין שנפגע. לשיטתה, צמצום החבות הנזיקית למקרים של זדון בלבד מטעם בעל המשרה השיפוטית, מקרים שהם כמובן נדירים וחריגים (אם בכלל קיימים), פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט ובשלטון החוק וגורמת עוול לאזרח הנפגע, לעתים קשות, כתוצאה מרשלנות של דרגים שונים במערכת המשפט. לדעת השופטת, הרף הגבוה כשלעצמו של "רשלנות רבתי", די בו כדי להסיר את החשש להטלת מעמסה כספית כבדה מדי על הקופה הציבורית בגין מקרים שגרתיים של טעות אנוש או רשלנות.
לגופו של עניין סברה השופטת כי הגם שכל החלטה בפני עצמה יכולה להיחשב כשגויה או רשלנית "סתם", הרי שהצטברות שרשרת ההחלטות שדנו בבקשות התובעת לתיקון הטעות, ודחו אותן בהסתמך על נימוקים פרוצדורליים כאלה ואחרים מבלי להבחין כי מדובר בטעות פקידותית פשוטה שהיה מקום לתקנה מלכתחילה או למצער לבדוק את סיבת הוצאת הזימון, שהיה ברור כי אין קשר בינו לבין פרוטוקול הדיון, מהווה בהצטברותה רשלנות רבתי של המערכת.
לעניין רשלנות משרד הבריאות, מצאה השופטת כי קיימת רשלנות של מספר גורמים במרב"ד, הן בהוצאת הזימון לבדיקה ע"י רופא כללי, פסיכיאטר ופסיכולוג – שהוא הליך מהותי ולא טכני-שגרתי – ללא בסיס כלשהו, והן באי מתן מענה ענייני לפניית התובעת, אשר נענתה בכך ש"אי אפשר לבטל את הזימון".
אשר לאחריות עיריית ת"א, קיבלה השופטת את טענת העיריה כי טעות האנוש של הפקידה ששלחה את הפרוטוקול למרב"ד במקום למשרד התחבורה אין בה כשלעצמה רשלנות המקימה עילת תביעה. לדבריה, מדובר בטעות אנוש רגילה שקרתה בתום לב, אשר כשלעצמה לא הייתה עלולה לגרום נזק כלשהו אילו מילאו יתר בעלי התפקידים המעורבים בהמשך השרשרת העובדתית את תפקידיהם כהלכה ואילו עיינו בפרוטוקול בית המשפט שנשלח למרב"ד, אשר לא היה בו זכר לצורך בבדיקה רפואית של התובעת, ודאי לא צו לזמנה לבדיקה. גם ביחס לתגובה של נציגת העיריה לבקשת התובעת לעיון חוזר בבית המשפט לעניינים מקומיים, אשר התעלמה מהטעות שנפלה והתייחסה רק לפן הפרוצדורלי, לא סברה השופטת כי זו מקימה עילת תביעה. לשיטתה, לא התבקשה עמדת העיריה לבקשות התובעת בערכאות נוספות, אלא ניתנו החלטות במעמד צד אחד ללא קבלת התייחסותה ולכן תגובה זו, כשלעצמה, אינה יוצרת חבות בנזיקין, גם אילו מוטב היה שנציגת העיריה היתה בודקת את הדברים לגופם. עוד הובהר בהקשר זה כי התובעת לא פנתה לנציגת העיריה ולא ביקשה ממנה סיוע או התייחסות עניינית לטעות שנעשתה.
עוד הוסיפה השופטת כי לדעתה לא נפל אשם תורם כלשהו במעשי התובעת. צוין, כי התובעת פעלה בזריזות ובמלוא המרץ כדי לתקן את הטעות, פנתה לכל הגורמים שאדם סביר היה פונה אליהם, והטענה כי היה עליה לפנות לפקידה במקום להגיש בקשות לשופט, טוב היה שלא נטענה משנטענה. גם הטענה כי אילו נשלח פקס למרב"ד היה הזימון מבוטל, אינה אלא טענה ספקולטיבית, לדעת השופטת.
"אין ספק שדובר בהשתלשלות עניינים קפקאית של ממש", כתבה השופטת, "בה טעות פקידותית שנעשתה בתום לב מנציחה את עצמה עקב חוסר התייחסות ובדיקה נאותה מצד הנתבעות 1-2, בעת הטיפול בהוצאת הזימון מלכתחילה ללא כל ביסוס בפרוטוקול שנשלח למרב"ד, ובדחיית בקשות התובעת לתקן את הטעות שנעשתה, כאשר היא חשה כמתדפקת על קירות אטומים, עד שלאחר חמישה חודשים, היועצת המשפטית של משרד הבריאות אחזה את השור בקרניו, ביצעה את הבדיקה הפשוטה הנדרשת, ולאחר בירור קצר בוטל הזימון השגוי". בין לבין, צוין, עברו על התובעת חמישה חודשים של התרוצצות מיותרת בין הערכאות המשפטיות ומשרד הבריאות, טרדות וחששות בשל הסיכון הפוטנציאלי לרישיון הנהיגה שלה, וללא ספק גם תחושות תסכול וכעס אין אונים מול אטימותו של הממסד כלפי האזרח, ואזרח עם מוגבלות בפרט. לכך, נקבע, הצטרפה התחושה כי הממסד מתנכל אליה עקב היותה "טראבל מייקרית" המעלה טענות ומגישה תביעה ייצוגית נגד העיריה ביחס לתמרורים המוצבים בשטחה. אשר על כן, הועמד הפיצוי על הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת על 30,000 שקל.
נוסף לסכום הפיצוי, אותו ישלמו הנהלת בתי המשפט ומשרד הבריאות, ישלמו גם שכ"ט עו"ד לתובעת בגין הטיפול בבקשות שהגישה בסך 11,800 שקל וכן אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל. התביעה נגד עיריית ת"א נדחתה ללא צו להוצאות.
