חדשות

תושבת חיפה שהגדירה עצמה "אישיות ציבורית וידועה" ברחבי העיר תבעה את רשת המרכולים בטענה כי עברה "ביזוי והשפלה" בעת שהעבירה מוצרים בקופה העצמאית בסופר, כאשר אחת הפקחיות העבירה את מוצריה בשנית באופן שיצר רושם כי היא גנבה מצרכים. השופט: "התובעת הוציאה את האירוע לחלוטין מכל פרופורציה"

התובעת היא תושבת חיפה בשנות השישים לחייה, שתיארה עצמה כ"אישיות ציבורית וידועה" ברחבי העיר בקרב אנשי ציבור, מוסדות חינוך והמשטרה. לטענתה, עיקר פרנסתה ממיסטיקה ואנשים רבים מכירים אותה מתחום זה ומבקשים את ייעוצה.

בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בעיר טענה התובעת כי ביולי 2015 הגיעה לסניף שופרסל ברמת הנשיא לצורך קניות שגרתיות. נטען, כי מדובר בסניף חדש של הרשת אשר פוקדים אותו הרבה מאוד אנשים, סניף צפוף עם תורים ארוכים. לטענת התובעת, נטלה את כל המצרכים הנדרשים לרכישה ובמקום לעמוד בתור ארוך בקופה רגילה היא פנתה לקופה עצמאית כדי לחסוך מזמנה, כשגם שם אנשים עמדו בתור והמתינו בסבלנות. באותה עת, פקחיות מטעם הרשת פיקחו במקום ועבדו על פי ההנחיות שניתנו מאת מנהל הסניף.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת התובעת, כאשר הגיע תורה לקופה החלה לשים את המצרכים על המדפים הקטנים בצד שמאל של הקופה העצמאית, החזיקה בשיניה את כרטיס האשראי ובשתי ידיה העבירה את המצרכים על חלונית התשלום. לאחר שסיימה, הושיטה את ידה הימנית עם כרטיס האשראי כדי להעבירו לתשלום. לפתע, לגרסתה, פקחית שעברה במקום דחפה את ידה של התובעת אשר החזיקה בכרטיס האשראי בגסות, חסמה דרכה, העבירה את כרטיס העובד שלה והחלה להעביר את המוצרים פעם נוספת אחד אחרי השני בכיוון הפוך. התובעת טענה כי קפאה במקומה המומה מהתנהגות זו וכי אנשים שהיו בקופות מסביב בהו בה ותהו במתרחש. כשביקשה מהפקחית הסבר, השיבה זו בקול רם עם הדים: "אני רוצה להיות בטוחה אם העברת את כל המוצרים". התובעת לדבריה עמדה המומה ורועדת כאשר כל המבטים מופנים אליה ומזהים אותה כ"הגנבת" מהסופר ובהמשך, כששאלה את הפקחית בקול רועד אם היא חושדת כי גנבה את המצרכים, הסתכלה לה זו בעיניים, הסתובבה והלכה משם ללא שהגיבה, הכחישה או פסלה את עובדת היותה של התובעת "גנבת".

בעקבות האמור, נקלעה התובעת לטענתה למצב של בושה, לעג ובוז מצד הלקוחות במקום שחשבו שאכן היא "גנבת", והיא קפאה, רעדה והחלה לבכות. בהמשך, פקחית אחרת אשר ראתה את המתרחש ניסתה לתרץ ולהרגיע את התובעת ולהסביר לה בצורה מגומגמת כי המדובר בנוהל, וכי עושים את זה לכל הלקוחות. התובעת הדגישה כי היא - אישיות ידועה ברחבי העיר חיפה ואזרחית למופת - נאלצה לעמוד באמצע הסניף, להתמודד עם טענה של הפקחית כי "נגנבו על ידיה מצרכים", בשעה שהרבה אנשים נכחו במקום, הסתכלו עליה ואמרו "זו הגנבת", בעוד הפקחית סובבה את גבה והלכה ללא כל הסבר ללקוחות כי אכן מדובר בנוהל ולא בגניבה. לטענתה, "הדבר גרם לה נזק עצום במיוחד ואנשים אלה מזהים אותה ברחוב כשוטרת מתנדבת שומרת חוק, מגינה על אנשים, פוסלת נהגים שיכורים ומוסרת אותם למשפט, כיום היא 'גנבת ועבריינית בעצמה'".

התובעת טענה כי חרף מצבה הנפשי באותו מעמד היא ניסתה להגן על שמה הטוב ופנתה לדבר עם הפקידה הראשית שהייתה עסוקה מאוד בטלפון הסלולארי האישי שלה. התובעת בכתה ורעדה למשך זמן רב מחוץ לסניף, יצרה קשר עם בעלה ובנה וסיפרה להם על המקרה תוך כדי בכי. כמו כן, העלבון והטראומה לא הרפו ממנה במשך תקופה ארוכה והיא נמנעה מלהיכנס לסופר, לערוך קניות בו ולשלם בקופות עצמאיות. בעקבות האירוע, פנתה התובעת במכתב להנהלת "שופרסל דיל" כדי ליידע אותם על המקרה, ובעקבות אותה פנייה יצר עמה קשר מנהל הסניף והתנצל על המקרה, אך הוסיף מלח על הפצעים כאשר הציע לה בקבוק יין טוב לשבת וכאשר סירבה, מאחר שהיא לא שתיינית, הציע לה עציץ. נוכח האמור, הגישה התובעת תביעה בסך 75 אלף שקל נגד הרשת, בה עתרה לפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב, ביזויה והשפלתה.

שופרסל מצדה, טענה כי המקרה כלל אינו חוסה תחת חוק איסור לשון הרע וכי בכל קניה בקופה העצמאית הלקוח נדרש לאשר על המסך שהוא יודע שהוא עלול להיבדק, ורק לאחר שהוא נותן אישורו לכך הוא יכול להמשיך בקניה. עוד ציינה הרשת כי מפקחת אכן ניגשה אל התובעת לצורך בדיקה מדגמית והסבירה לה כי היא מבקשת לבדוק שכל המוצרים עברו. לגרסת הרשת, מדובר בהליך שגרתי המתבצע מדי יום וכי התובעת היא שיצרה מהומה על מאומה, נתנה פרשנות סובייקטיבית חסרת בסיס לפעולת המפקחת ומנסה להפוך עניין צרכני שגרתי להתנהגות לא נאותה. עוד נטען כי פניה של התובעת לא הולבנו ברבים אלא התנהגותה ופרשנותה הסובייקטיבית הם אשר גרמו להתנהלותה ולעזיבתה את המקום, למרות שהובהר לה שמדובר בנוהל שגרתי מדגמי לבאי הקופות העצמאיות.

השופט אבישי רובס דחה את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות ושכר טרחה בסך 6,600 שקל. לאחר שבחן את גרסאות הצדדים, קבע השופט כי המפקחת נגשה לקופה העצמאית בה עמדה התובעת לאחר שניתן על גבי המסך חיווי על הצורך בעריכת בדיקת המוצרים. לדבריו, לא מדובר בהחלטה של המפקחת, אלא בבדיקה מדגמית, רנדומלית בלבד, אשר נקבעת באופן ממוחשב וכל שעשתה המפקחת הוא להסיט את ידה של התובעת שאחזה בכרטיס האשראי ולאחר מכן החלה בהעברת המוצרים בקופה מחדש. משביקשה התובעת הסבר לכך, אף שאישרה קודם לכן שהיא מבינה שתתכן בדיקה מדגמית, ואף שהצורך בבדיקה מדגמית הופיע בהודעה על המסך, השיבה לה המפקחת כי מדובר בבדיקה מדגמית וכי היא רוצה להיות בטוחה שהתובעת העבירה את כל המוצרים, שזו בדיוק תכלית הבדיקה. לדברי השופט, המפקחת לא כינתה את התובעת "גנבת", היא לא רמזה שהיא גנבה מוצר כלשהו ולא היה שום דבר בהתנהגותה ממנו ניתן היה להסיק כי זו כוונתה  או כי היא חושדת בתובעת כאילו גנבה מוצר זה או אחר.

עוד ציין השופט כי טענת התובעת כאילו אותה מפקחת "דחפה את ידה" שהחזיקה את כרטיס האשראי מהווה ניסיון להאדיר את הסיטואציה, כשגם בתצהירה טענה התובעת כי אותה מפקחת דחפה "בגסות" את ידה. עוד הוסיף כי גם כל יתר תיאוריה של התובעת, לפיהם "קפאה על מקומה", כי הייתה "המומה מהתנהלותה של המפקחת", הטענה כאילו האנשים שעמדו בסמוך הפנו אליה מבט כמזהים אותה "כגנבת", או הטענה כאילו עצם שתיקתה של המפקחת אוששה בפני האנשים מסביב כי היא "גנבת" - מהווים פרשנות סובייקטיבית של התובעת. "התובעת הוציאה את האירוע לחלוטין מכל פרופורציה גם בזמן אמת", כתב השופט, "היא התרעמה על המפקחת, בלי שום סיבה נראית לעין, ושאלה בעצמה את המפקחת האם היא חושבת שהיא גנבה מוצרים. המילה "גניבה" יצאה לאוויר לראשונה, מפיה של התובעת עצמה וסביר להניח, שעד אותו רגע, אף אחד מהסובבים כלל לא התעניין בנעשה בקופה".

עוד ציין השופט כי גם בכך שאותה מפקחת הסתובבה והלכה לדרכה אין בשום אופן התנהגות שניתן ללמוד ממנה, באופן אובייקטיבי, כי התובעת גנבה מוצר כלשהו או כי אותה מפקחת חושדת בה כי גנבה מוצרים. להיפך, עזיבתה של המפקחת את המקום, אך מצביעה על כך שהתובעת אכן העבירה את כל המוצרים באופן תקין וכי המפקחת אינה חושדת בה במאומה, שאחרת הייתה מעכבת אותה לבירור נוסף.

לבסוף קבע השופט כי גם השיחה עם מנהל הסניף קיבלה אצל התובעת בתצהירה נופך שונה לחלוטין, שעה שהתובעת טענה כי זה "הוסיף מלח על הפצעים, כאשר הציע לי בקבוק יין טוב לשבת וכאשר סירבתי שאני לא שתיינית הציע לי עציץ". בחקירתה הנגדית, טענה התובעת כי מדובר בעלבון, אלא שלא עלה בידיה ליתן הסבר מניח את הדעת לטענותיה בעניין זה. לדעת השופט, מנהל הסניף דיבר אל התובעת בכבוד ולא העליב אותה בשום שלב.

לאור האמור, דחה בית המשפט את התביעה וחייב את התובעת לשלם לשופרסל את הוצאות העדים מטעמה בסך של 600 שקל וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 שקל.

ת"א 36073-05-16