שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > הרג את חברו לעבודה במכות פטיש בראש וירצה עונש מופחת

חדשות

הרג את חברו לעבודה במכות פטיש בראש וירצה עונש מופחת, צילום: getty images Israel
הרג את חברו לעבודה במכות פטיש בראש וירצה עונש מופחת
25/02/2018, עו"ד רונן שיכמן

בית המשפט העליון דן בערעורו של נאשם שהמית את חברו לעבודה במכות פטיש בראש והורשע ברצח בכוונה תחילה. נקבע, כי מחשבות השווא שאפפו את המערער, הגם שלא פגעו באופן ממשי, מסיבי ועמוק ביכולת הרצייה שלו, הגבילו במידה ניכרת את יכולתו להימנע מביצוע הרצח ולכן ירצה 20 שנות מאסר במקום מאסר עולם

המערער, אדנה הברה, הגיע לישראל מאתיופיה בשנת 2007 בזהות בדויה של אזרח אריתראי. בשנת 2008 החל המערער לעבוד במפעל ובמשך השנים נתמנה אחראי על שאר העובדים הזרים במפעל. במהלך שנת 2011 נתגלע ויכוח בין המערער לאזרח אריתראי שעבד במקום, בקשר לסכין יפנית אשר שימשה אותם לצורכי העבודה. בהגיע למקום בעל המפעל, התלונן לפניו המערער כי אותו עובד איים עליו באמצעות סכין, טענה שהוכחשה באותו מעמד הן על-ידי העובד והן על-ידי עובדים נוספים שנכחו במקום.

באותו יום סיפר המערער לחברו, בעל חנות ברחוב לוינסקי בת"א, על הויכוח שהגיע לכדי הוצאת סכין. בעל החנות העיד כי מאוחר יותר באותו יום הגיע המערער פעם נוספת לחנות וסיפר לו בהיסטריה ש"נמאס בעבודה כי אריתראים מאיימים עליו באמצעות סכין". מספר שעות לאחר מכן, התקשר המערער למשטרה והודיע כי מישהו עוקב אחריו ומנסה להרוג אותו.

למחרת היום הגיע המערער למפעל ופנה לחדר המכונות, כאשר ההתרחשות שם תועדה במלואה במצלמת אבטחה המותקנת במקום. בתיעוד נראה המערער אוחז בידו פטיש, ניגש אל העובד שעמו התווכח יום קודם לכן מאחורי גבו, מנחית שלוש מהלומות פטיש על ראשו ועורפו, ומוסיף להכותו פעם ופעמיים בראשו לאחר שהוא כבר שוכב על הרצפה, מתבוסס בדמו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעקבות האמור, הועמד המערער לדין בגין רצח בכוונה תחילה. בבית המשפט המחוזי לא כפר המערער בביצוע הרצח, אולם טען כי עומדת לזכותו ההגנה הקבועה בסעיף 34ח לחוק העונשין, שכן בשל מצבו הנפשי היה חסר יכולת של ממש להימנע מעשיית המעשה. בהכרעת הדין נקבע כי גם בהנחה שהוא סבל בעת ביצוע העבירה מהפרעה נפשית חמורה, הרי שלא הוכח קשר סיבתי בינה לבין ביצוע העבירה, ולא הוכח כי נפגעה בצורה ניכרת יכולתו להימנע מביצוע העבירה. לפיכך גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער למאסר עולם.

בערעור לעליון, טען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה בניתוח מצבו הנפשי בעת ביצוע הרצח, ובקביעתו כי לא הוכח שבשל מצבו הנפשי נפגעה יכולתו להימנע מביצוע העבירה. לטענת באות-כוחו של המערער, עו"ד מיכל עורקבי-דנציגר ועו"ד רונה שוורץ, חוות הדעת הפסיכיאטריות, כמו גם העדויות שהובאו לפני בית המשפט, תומכות כולן במסקנה שבעת ביצוע הרצח סבל המערער מסכיזופרניה, ומשכך היה חסר יכולת של ממש להימנע מביצועו. עוד נטען כי מושכלות יסוד בפסיכיאטריה הן שאדם הסובל ממחשבות שווא נתון בהתקף פסיכוטי ולכן שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי גם בהנחה שהמערער היה נתון תחת מחשבות שווא הוא לא היה נתון בהתקף פסיכוטי, וממילא לא נפגעה יכולתו להימנע מביצוע הרצח. לדעת הסנגוריות, נסיבות המקרה מלמדות בבירור כי המערער סבל ממחלת נפש שהתבטאה בקיומן של מחשבות שווא בעוצמה גבוהה, שבגינן חסר היה יכולת של ממש להימנע מביצוע הרצח. לחלופין, ככל שלא תתקבל הטענה להתקיימותו של סייג אי-שפיות הדעת, נטען כי יש מקום להשית עליו ענישה מופחתת, בהתאם להוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין.

השופטים דנציגר, סולברג וברון קיבלו את הערעור חלקית וקבעו כי המערער ירצה עונש מאסר מופחת. השופט סולברג, שכתב את פסק הדין העיקרי, קבע כי משהודה המערער בביצוע הרצח, עליו הנטל לעורר ספק סביר שמא קיים סייג אי-שפיות הדעת כפי שטען. בעניין זה הזכיר סולברג כי על מנת לחסות בצלו של סייג זה, על הנאשם לעורר ספק סביר ביחס לשלושה תנאים מצטברים: הראשון, מחלה נפשית או ליקוי בכושר השכלי; השני, חוסר יכולת של ממש להבין את הפסול שבמעשה או להימנע ממנו; השלישי, קשר סיבתי בין המחלה לבין חוסר היכולת כאמור.

נקבע, כי לצד התרחישים שאימץ בית המשפט המחוזי, ולפיהם הגזים המערער בתיאור איומים שהשמיע כלפיו המנוח במציאות, ולחלופין בדה אותם מלבו במטרה להצדיק את מעשיו, ישנו התרחיש הנוסף שהוצג על-ידי ההגנה. על-פי תרחיש זה, המערער פעל מתוך מחשבות שווא פרנואידיות אשר גרמו לו להאמין כי המנוח מבקש לפגוע בו. הודגש, כי אין פירוש הדבר שמחשבות השווא הן בגדר עובדה מוכחת ומבוררת שאין להרהר אחריה וכי לא ניתן לשלול את התרחישים על-פי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. ברם, ובכך עיקר, מקום בו ניתן להעלות על הדעת מספר תרחישים עובדתיים אפשריים, ולכולם יש אחיזה של ממש בחומר הראיות (להבדיל מתרחישים מרוחקים ותיאורטיים), יש להעדיף את התרחיש המקל עם הנאשם.

עוד הזכיר סולברג בהקשר זה את הוראת סעיף 34כא לחוק העונשין, הקובעת כי אם "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". נקבע, כי עלה בידו של המערער לעורר ספק סביר – אולי אף למעלה מכך – באשר לקיומן של מחשבות שווא פרנואידיות, שמחמתן רצח את המנוח.

אשר לדרישה כי המערער יעורר ספק סביר גם ביחס לטענתו כי בשל מחשבות השווא היה חסר יכולת של ממש להימנע מביצוע הרצח, נקבע כי המערער הוא זה אשר היה בכוחו להאיר, להבהיר ולהסביר את הלך רוחו ואת ההחלטות השונות שקיבל לאורך הדרך. עם זאת, להחלטה שלא להעיד אותו נודעת חשיבות רבה במיוחד בנסיבות דנן, לנוכח העובדה שלא הובאו ראיות מוצקות על עברו הפסיכיאטרי, ובשים לב לכך שבחקירותיו במשטרה סירב להתייחס דווקא לשאלות הקשורות באירועי יום הרצח. משנמנע המערער מלהעיד אף שהיה כשיר לעמוד לדין, והותיר את התמיהות העובדתיות על כנן – אזי המסקנה המתבקשת לדעת בית המשפט היא כי לא עלה בידו לעורר ספק סביר באשר לטענתו כי מחשבות השווא בהן לקה פגעו פגיעה ממשית, מסיבית ועמוקה ביכולתו להימנע מביצוע הרצח. כמו כן, ממילא לא עלה בידו לעורר ספק סביר, שמא נתקיים בעניינו סייג אי-שפיות הדעת.

משנדחתה טענתו של המערער לקיומו של סייג אי-שפיות הדעת, נדרש בית המשפט לטענתו החלופית כי נתקיימו בעניינו התנאים להשתת עונש מופחת בהתאם להוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין. נקבע, כי בעוד שביחס לסייג אי-שפיות הדעת די לו לנאשם לעורר ספק סביר, הרי שעל מנת לבוא בגדרו של סעיף 300א עליו להוכיח את התקיימותם של התנאים במאזן ההסתברויות. נקבע, כי המערער הציב לפני בית המשפט שורה של נתונים מהם עולה כי בעת ביצוע הרצח סבל מהפרעה נפשית חמורה שהתבטאה בקיומן של מחשבות שווא פרנואידיות כלפי המנוח, מחשבות אשר הניעו אותו, ככל הנראה, לעשות את אשר עשה.

עוד נקבע כי הכף נוטה במאזן ההסתברויות לעבר הסברה כי מחשבות השווא שאפפו את המערער – הגם שלא פגעו באופן ממשי, מסיבי ועמוק ביכולת הרצייה שלו – הגבילו במידה ניכרת את יכולתו להימנע מביצוע הרצח. בכך התבסס בית המשפט בין היתר על חוות דעתה של מומחית שקבעה כי המערער סבל בשעת ביצוע הרצח מהפרעה נפשית חמורה וכי "יש קשר ישיר בין הפסיכופתולוגיה לעבירה"; על ה'ספונטניות' המאפיינת לכאורה את מעשה הרצח; על הודעותיהם ועדויותיהם של העובדים במפעל, המלמדות על שינוי במצבו הנפשי של המערער עובר לאירוע; הודעתו של בעל החנות לפיה המערער סיפר "בהיסטריה שנמאס בעבודה כי אריתראים מאיימים עליו באמצעות סכין"; השתלשלות העניינים ביממה שלפני הרצח, שיש בה כדי ללמד לכאורה על עוצמתן של מחשבות השווא; ואשפוזו הממושך של המערער לאחר מעצרו, כשנתיים, שבמהלכן אובחן כסובל מסכיזופרניה.

נוכח האמור, נקבע כי יש לגזור את דינו של המערער ל-20 שנות מאסר – עונש ההולם את חומרת המעשה מחד גיסא, ומשקף את מידת אשמו מאידך גיסא. זאת, חלף מאסר העולם שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי. המערער יוצג בהליך ע"י עוה"ד מיכל עורקבי-דנציגר ורונה שוורץ. המדינה יוצגה ע"י עו"ד לינור בן אוליאל.

 

ע"פ  3321/16

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:164
קומיט וכל טופס במתנה