חדשות

לאחר ששיהוי של עשרות שנים גרם לכך שבית המשפט המחוזי אישר למכור את טיוטות מגילת העצמאות לכל המרבה במחיר, כעת מערערים המדינה והיועץ המשפטי לממשלה לעליון: "הפסיקה אינה מביאה לידי ביטוי את החשיבות העמוקה בהחזקת נכסי לאום על ידי המדינה"

המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ערערו לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מאוגוסט האחרון, אשר דחה את תביעת המדינה להשבת טיוטות מוקדמות של מגילת העצמאות לחזקתה ולמניעת מכירתן במכירה פומבית לכל המרבה במחיר.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המסמכים העומדים בבסיס ההליך היו מוחזקים במשך עשרות שנים בידיו של עו"ד מרדכי בעהם ז"ל, שהיה עובד משרד המשפטים סמוך למועד הקמת המדינה. בנובמבר 2015 נודע לגנז המדינה כי טיוטות מוקדמות של הכרזת העצמאות מוצעות למכירה פומבית לכל המרבה במחיר כשהם מוצגים כ"טיוטות הראשונות של מגילת העצמאות". מסמכים אלו נמסרו לבית המכירות מטעם בניו של עו"ד בעהם המנוח.

בעקבות האמור, הגישו המדינה והיועץ המשפטי לממשלה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה טענו כי מדובר במסמכים היסטוריים שהם קניינה של המדינה ויש להפקידם בארכיון המדינה. בתביעה טענה המדינה בין היתר כי בעהם המנוח עבד עבור מחלקת המשפטים במנהלת העם מאז המחצית השנייה של אפריל 1948, ובתקופה זו כתב את המסמכים.

באוגוסט האחרון דחתה השופטת תמר בזק רפפורט את תביעת המדינה וקבעה כי בנסיבות בהן היא השתהתה עשרות שנים מלאכוף את זכויותיה החוקיות הנטענות היא הביאה לכך שהלכה למעשה אין בכוחם של ילדי המנוח להעמיד גרסה עובדתית משלהם לגבי הנטען בתביעה ומשכך יהא זה בלתי צודק והוגן להיעתר לתביעה. למעלה מן הצורך קבעה השופטת כי דין התביעה להידחות גם לגופה, שכן לא הוכח שבעהם היה עובד מדינה ושהיה מחויב לתייק את המסמכים בתיקי המחלקה ולא לקחתם לידיו.

במסגרת הערעור, שהוגש באמצעות מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, עו"ד ישראל בלום ועו"ד אפרת ברנר, נטען כי התעודות הן בעלות ערך שאין לאומדו והן אוצרות בחובן חשיבות היסטורית, תרבותית, לאומית, ציבורית, ערכית, סמלית וחינוכית, מן המעלה הראשונה. לפיכך, נטען, רואה המדינה חובה לעצמה להביא את העניין לפתחו של בית המשפט העליון מתוך דאגה לאינטרס הציבור בשימור נכסי התרבות של המדינה והעם, למען מורשתו, ולמען הדורות הבאים.

לגופו של עניין נטען כי התעודות האמורות הן רכוש המדינה ומקומן בארכיון המדינה, שהוא המוסד הממלכתי המופקד לפי חוק על שמירתן לצמיתות, וזאת ביחד עם טיוטות נוספות של הכרזת העצמאות בעריכת עו"ד בעהם ז"ל ואחרים השמורות כולן בארכיון המדינה כדין. לעמדת המדינה והיועמ"ש, התעודות אינן רכושו הפרטי של מאן דהוא, וממילא אין מאן דהוא רשאי למכרן בשוק החופשי לשם השאת רווחיו.

עוד נאמר בערעור כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לחלק גדול מן הראיות שהובאו בפניו, ולא דן בחלק נכבד ומהותי מטיעוני המדינה והיועץ המשפטי לממשלה באופן שהוביל לכדי הסקת מסקנות שגויות. עוד נטען, כי שגה בית המשפט כאשר בחן את העתירה בכללותה בפריזמה צרה ולא בפרספקטיבה רחבה יותר של זמן ושל תוכן הדברים: "ההתייחסות למחלוקת בין הצדדים בפריזמה המצומצמת הנ"ל, מטשטשת את המחלוקת האמיתית שבין הצדדים ואת השלכות הדברים. בכלל זה אין היא מביאה לידי ביטוי את החשיבות העמוקה שישנה להחזקת נכסי לאום של המדינה, על ידי המדינה, על כלל ההשלכות המעשיות והסמליות הנובעות מכך, ובכלל זה מתעלמת היא מן הפגיעה הכרוכה במכירתם של נכסי צאן ברזל של המדינה והעם, בעלי משמעות סמלית עמוקה, במכירה פומבית לכל המרבה במחיר".

בהמשך להודעת הערעור הוציא בית המשפט העליון צו ארעי נגד המכירה עד להחלטה אחרת.