חדשות

תוהה מדוע שופטים אינם מחמירים בעונש ומדוע יש הבדלים בענישה בין בתי משפט שונים? לבש את גלימת השופט ובחן את עצמך

לעתים קרובות אתה נתקל בעיתון בידיעה על נאשם שהועמד לדין על עבירה מסוימת  ועל העונש שנגזר עליו, ואומר לעצמך: אילו אני הייתי השופט – הייתי מחמיר בעונשו פי כמה. לעתים, כשאתה קורא על עונש של שנתיים מאסר שנגזר על נאשם בבית משפט בתל אביב, ונזכר שלפני שבוע קראת על נאשם אחר שנשפט על אותה עבירה ממש בבית משפט בחיפה ונידון לשלוש שנות מאסר, אתה תוהה – האם גורלו של נאשם תלוי בזהות השופט שדן בעניינו?

לפני שאשיב על תהיות אלה, אומר כמה משפטים על מטרות הענישה. למה אנו מענישים עבריינים? ראשית, כיוון שברצוננו להרחיק את העבריין לתקופת זמן מהציבור ולהיות פטורים לזמן מה מעונשו של זה. שנית, כדי שהעונש ירתיע את העבריין מלחזור ולעבור עבירות אחרי שחרורו מהמאסר. שלישית, כדי להרתיע עבריינים אחרים. לעתים לענישה יש גם מטרה של שיקום העבריין בתקופת מאסרו.

עתה אחזור אליך – המבקש לשים את עצמו בנעלי השופט. כדי להשיב על שאלותיך, אני "ממנה" אותך בזה לשופט כדי לשפוט את הנאשם אשר אביא בפניך. כדי שיהיו לך הכלים הדרושים לכך, אפרוש בפניך את מערכת העונשים שניתן לגזור על מי שהורשע בעבירה: העונש הקל הוא קנס כספי. חמור ממנו הוא מאסר על תנאי ואחריו בתור – המאסר בפועל. אם עונש המאסר אינו עולה על שישה חדשים, רשאי השופט להמיר אותו בעבודות שירות. לעבריינים צעירים, בנסיבות מיוחדות, ניתן להסתפק בפיקוח קצין מבחן, למשך תקופה שקובע בית המשפט.

עוד צריך אתה לדעת כי רשאי אתה לקבוע כל עונש שנראה לך הולם את העבירה ואת נסיבותיה, אך העונש אינו יכול לעלות על העונש המרבי שנקבע בחוק לכל עבירה.

התסקיר משנה את התמונה

ובכן, אדוני השופט, הנה סיפור המעשה המובא בפניך: בני הזוג ראובני הם קשישים בני 86 ו-84, המתגוררים בקומה ראשונה ברמת השרון. בליל ה-5 באוקטובר 2011, בעת שישנו את שנתם, פרץ הנאשם יצחק שמשון את תריס דירתם ונכנס לתוכה. הוא העיר אותם באיומי אקדח ודרש מהם את כספם ואת תכשיטיהם. הזקנים, בפחד רב, אמרו שאין להם כסף. הנאשם קשר את ידיהם וסתם את פיותיהם באספלנית כדי שלא יוכלו להזעיק עזרה. לאחר מכן מצא ונטל ממגירה אחת 1,800 שקל, דמי הביטוח הלאומי שהזקנים קיבלו באותו יום מבנק הדואר, וממגירה אחרת נטל כמה תכשיטים: ענק מזהב, צמיד, שתי טבעות זהב וטבעת עם יהלום.

ניידת שהוזעקה למקום על ידי שכן שראה את הנאשם בעת שפרץ את התריס עצרה את הנאשם בצאתו מהדירה, כשכל שללו בידו. הקשישים הועברו לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. מסתבר ששניהם היו חולי אסטמה, ואטימת פיותיהם גרמה להם קשיי נשימה קשים. רק אחרי שבועיים של טיפול הם שוחררו לביתם, כשהרופאים מציינים שאילולא הגיעה המשטרה במועד, יכולים היו שניהם למות מחנק.

הנאשם הובא לפני שופט והודה במיוחס לו. הוא הורשע בעבירה של שוד מזוין – שהעונש המרבי עליה הוא עשרים שנה (העונש המרבי על שוד לא מזוין הוא 14 שנות מאסר), פריצה – העונש המרבי הוא חמש שנים (עשר שנים על פריצה עם נשק) ותקיפה כדי לבצע פשע – שהעונש המרבי עליה הוא שלוש שנים.

זהו סיפור המעשה כפי שהופיע בעיתון. לבש אפוא את גלימת השופט שלך ופסוק את גזר דינך. רשום על דף נייר את העונש שאתה גוזר על הנאשם, ושמור את הנייר להמשך.

עכשיו עלי להפנות את תשומת לבך לפרט חשוב שלא הופיע בעיתון – הנאשם היה בן 19, ולכן על פי החוק, על השופט לקבל תסקיר עליו משירות המבחן בטרם יגזור את דינו.

הנה לפניך, כבוד השופט, התסקיר בעניינו של הנאשם: יצחק שמשון נולד בשכונת מצוקה בתל אביב להוריו אברהם וזוהרה שמשון. האב הוא מובטל ושיכור כרוני, אדם חסר מעצורים הנוהג באלימות כלפי בני משפחתו. אמו של הנאשם חולת נפש, מאושפזת מזה מספר שנים בבית החולים "שלוותה".

לנאשם אח ושתי אחיות. אחיו ראובן בן ה-24 הוא עבריין המרצה כעת עונש מאסר של שש שנים על סדרה ארוכה של פריצות וגניבות. אחותו מרים בת ה-22 היא נשואה ואם לשניים. היא עובדת במשק בית ובעלה הוא נרקומן, אלים ומובטל המקבל דמי אבטלה, מוציא את רוב הכספים שהיא משתכרת על סמים ונעצר כמה פעמים על אלימות כלפי אשתו וילדיו. האחות הצעירה אפרת בת ה-14 היא תלמידת בית ספר.

לנאשם עצמו אין עבר פלילי. הוא סיים עשר שנות לימוד ועובד למחייתו כסבל בשוק הסיטונאי בתל אביב. הנאשם הסביר לשופט שמעשה השוד הייתה מעידה חד פעמית, וכי כל כוונתו היתה לסייע למשפחה במצוקתה הכספית, ובעיקר לעזור לאחותו הצעירה שהתקשתה להשיג את הסכומים הדרושים לרכישת ספרי לימוד, השתתפות בטיולי בית הספר והוצאות נוספות שמשפחתה לא יכלה לספק. המשפחה מטופלת על ידי המחלקה לשירותי רווחה בעירייה, אך אינה מקבלת כל סיוע כספי.

הנאשם הביע חרטה עמוקה על מעשיו. זוג הקשישים ביקש משירות המבחן להודיע לשופט בשמם כי לנוכח מצבו הסוציאלי הקשה של הנאשם, כפי שהוסבר להם על ידי שירות המבחן, הם סלחו לו וביקשו שלא להחמיר עמו. הכסף והתכשיטים הוחזרו להם.

השופטים אינם מחשבים

אדוני השופט, טול עתה את הנייר שעליו רשמת את גזר הדין הראשון, והחלט – האם אתה משנה את גזר הדין הראשון שרשמת? רשום כעת את פסק הדין הסופי.

זה עתה קיבלת תשובה לתמיהה הראשונה שלך. העונש הראשון שגזרת היה מבוסס רק על המידע החלקי שקראת בעיתון. גזרת אז את עונשו של הנאשם מבלי שידעת עליו דבר. השופט שגזר את העונש שעליו קראת בעיתון עשה זאת גם בהתחשב בתסקיר, כפי שאתה עשית בפסק הדין השני שלך. מכאן המסקנה: אל תסתמך על האמור בעיתון כדי לקבוע כי אתה היית מחמיר יותר לו היית השופט.

וכדי לקבל תשובה לשאלתך השנייה שלך, ערוך תרגיל זה לבני משפחתך או לחבריך. תן להם לרשום את גזר הדין הראשון והשני, כפי שאתה עשית. אסוף את הדפים שלהם והשווה את מה שהם כתבו בשלב הראשון ובשלב השני. תופתע לראות שעל אותן העובדות פסקו בני משפחתך או חבריך עונשים כה שונים זה מזה, מכל קשת העונשים שפרטתי בפניך.

גם השופטים מתל אביב וחיפה אינם בהכרח שונים מבני משפחתך או מחבריך, והעונשים שהם פוסקים על אותה עבירה הם לעיתים שונים. שופטים אינם מחשבים, הם בני אדם, וזה מה שיפה בפסיקה על ידי בני אדם.

* ד"ר אליהו וינוגרד הוא שותף ויועץ בכיר בפירמת עורכי הדין גדעון פישר ושות' ונשיא לשעבר של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו